אמוראים

כינוי לחכמים שפעלו בבבל ובארץ ישראל במאות 5-3 לספירה ויצרו את התלמודים הבבלי והירושלמי.

מאת:
< 1 דקות

כינוי לחכמי התלמוד, הבבלי והירושלמי, ממשיכיהם של התנאים, חכמי המשנה. המילה אמורא נגזרת מן השורש הארמי א-מ-ר שפירושו: פירש, הסביר. האמוראים פעלו בשני מרכזים – בבבל ובישראל – במאות 3 – 5 לספירה. אמוראי בבל, שפעלו בעיקר בישיבות סורא ופומבדיתא, יצרו את התלמוד הבבלי, ואמוראי ארץ ישראל, שפעלו בעיקר בטבריה וציפורי, יצרו את התלמוד הירושלמי. המפורסמים באמוראי ארץ ישראל היו רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש (ריש לקיש). עם חשובי האמוראים בבבל נמנים שני הראשונים – רב (אבא אריכא) ושמואל, ואחריהם – אביי ורבא, וכן עורך התלמוד הבבלי ואחד מאחרוני האמוראים – רב אשי.