בלהה

השפחה שקיבלה רחל מאביה בעת נישואיה ליעקב (בראשית כט 29). כאשר הבינה רחל כי היא עקרה, החליטה לתת את בלהה ליעקב – כמנהג הימים ההם ובתקווה שבלהה "תֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (בראשית ל 3).¹
בלהה ילדה ליעקב שני בנים, ורחל נתנה להם את שמותיהם: דן – "דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן" (ל 6), ונפתלי – "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי" (ל 8). מעמדם של בלהה וילדיה – בדומה לזה של זלפה ובניה – היה נחות, כפי שמעידה בין השאר ההתארגנות של יעקב לקראת פגישתו עם עשיו: יעקב חשש שאחיו עשיו מתכוון להתקיפו, ולכן העמיד את השפחות ובניהן בקו הראשון, כשהם חשופים ביותר לפגיעה אפשרית: "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה" (לג 2).

אי השוויון בין בניהן של נשות יעקב ובין בני השפחות בא לידי ביטוי גם בסיפור יוסף, שהביא את דיבתם הרעה של בני בלהה וזלפה ליעקב (לז 2).² עם זאת זכו בני בלהה לברכת יעקב בצד שאר אחיהם, וזכו להימנות עם שנים עשר שבטי ישראל (לה 25, מו 25) – ולהיות חלק מעם ישראל.
לפי המדרש, אחרי מות רחל גידלה בלהה את יוסף כאילו הייתה אמו,³ ואף היניקה את בנימין ומילאה את מקומה של רחל כבת זוגו של יעקב: "כל ימים שהייתה רחל קיימת (=חיה) – הייתה מיטתו של יעקב אצלה. משמתה – נטל יעקב מיטתו ונתנה אצל בלהה." ויש מדרשים המונים את בלהה וזלפה עם אימהות האומה – "שש אמהות."⁵