ברל כצנלסון

מבוא

ברל כצנלסון (1887 – 1944), הוא דב בער בארי, או בפשטות – ברל,¹ מנהיג תנועת העבודה הציונית, הוגה דעות ודמות מרכזית ביישוב היהודי לפני הקמת המדינה. אף שמעולם לא נבחר למשרה ציבורית רשמית,² היה ברל לסמכות העליונה והנערצת בקרב רבים בתנועת העבודה וביישוב העברי בארץ-ישראל.

מצעירותו חש אחריות רבה לגורלו של העם היהודי והאמין במהפכה הציונית, שעיקרה עבודת אדמה, חיי שיתוף ושוויון, תחיית העברית והקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל.

ברל כצנלסון נפטר בגיל 57, ובמותו חשו רבים תחושה של אבידה "שאין לה שילומים".³ הוא נקבר בבית הקברות הישן בקבוצת כנרת: "כי שלי הוא – אמרה כנרת – / מראשית הימים ההם".⁴ על שמו של ברל כצנלסון נקראים קיבוץ בארי בנגב ומכללת בית-ברל (ליד כפר סבא).

מעט יוצרים: מקורות לא אכזב

מאת:

• ברל כצנלסון

"שני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם.
אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו?
היינו כורעים תחת משא הזיכרונות. היינו נעשים עבדים לזיכרוננו, לאבות אבותינו.
קלסר פנינו לא היה אז אלא העתקה של דורות עברו.
ואילו הייתה השכחה משתלטת בנו כליל – כלום היה עוד מקום לתרבות,
למדע, להכרה עצמית, לחיי נפש?
[…] לולא נשתמרו בזיכרון האנושיות דברים יקרי ערך, מגמות נעלות,
זכר תקופות פריחה ומאמצי חירות וגבורה,
לא הייתה אפשרית כל תנועה מהפכנית, היינו נְמַקִים בדַלוּתֵנוּ בבַעֲרוּתֵנוּ, עַבְדֵי עולם.
דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות.
הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה,
ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחֲלוּדָתָן,
מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.
אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד,
שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות,
האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו?
השנה היהודית זרועה ימים אשר אין כמותם לעומק בחיי כל עם.
האם מעניינה או מתפקידה של תנועת הפועלים העברית לבזבז את הכוחות האצורים בהם?
– – – – –

* המאמר התפרסם בעיתון דבר בתאריך י"ד באב תרצ"ד – 1934.

תולדות חייו

ברל כצנלסון נולד בכ"ט בטבת תרמ"ז – 1887 בבוברויסק שבבלארוס (אז באימפריה הרוסית) לאביו משה ולאמו טייבל – רייזל לבית נעמעץ, והיה הבכור בחמשת ילדיהם והבן האהוב על הוריו.⁵ אביו היה סוחר אמיד ומשכיל, יודע עברית וחובב ספר, שנמנה עם חובבי ציון והעניק לבנו, ברל, חינוך יהודי מסורתי לצד השכלה עברית וכללית: "אצלנו… מדרש רבה, פושקין ומנדלי היו מעורבים על שולחן אחד".⁶

כשהיה ברל בן 12 נפטר אביו, ושנתיים לאחר מכן פרצה שריפה גדולה בבוברויסק, ובה נשרפה החנות של אמו ובית הוריה. מצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר, והאם הקדישה את כל זמנה לפרנסת המשפחה והפקידה את ברל, הבכור ו"עילוי המשפחה", על חינוך הילדים. במקביל למד ברל לבחינות כדי לקבל הסמכה להוראה.

תחילה עבד כמורה פרטי בבית משפחה כפרית, וכעבור זמן עבר ללמד בבית ספר לנערות יהודיות עניות, והיה למדריך נוער וספרן בספרייה היהודית שנוסדה בעיר. בצעירותו נטש את אורח החיים הדתי "בלי התלבטויות ממושכות", אך נשאר קשור למסורת היהודית, "וקשריו עם העולם הגויי היו שטחיים ביותר".⁷

בגיל 22 (תרס"ט – 1909) עלה ברל לארץ ישראל ועסק בעבודה חקלאית, תחילה בעין גנים (ליד פתח תקווה), שם פגש את י"ח ברנר וא"ד גורדון, והם הפכו לידידיו. ברל עבד אצל איכרי המושבות ברחבי יהודה והגליל, ובמשך שלוש שנים (1914 – 1917) היה חבר בקבוצת כנרת ועבד בגידול ירקות.⁸ באותן שנים – שנות הרעב והמחסור של מלחמת העולם הראשונה – פעל להקמת ארגון "המשביר" – ארגון צרכנים שיתופי, שנעשה בימינו לרשת "המשביר לצרכן" – ונמנה עם מקימי קופת החולים. וכל זאת – במטרה לספק ליישוב היהודי בארץ מזון ושירותי בריאות בתקופת המלחמה.
ברל כצנלסון התרחק מכל תיוג מפלגתי ופעל לאיחודם הארגוני והמקצועי של כל פועלי ארץ ישראל על מנת לקדם את ההגשמה הציונית וליצור "יישוב עובד העומד ברשות עצמו וברשות העם".⁹ ברל לא זכה לממש את שאיפתו להביא לאיחוד כל מפלגות הפועלים, אך הצליח לייסד את ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל (תר"ף – 1920), הפועלת גם בימינו בשם "הסתדרות העובדים הכללית החדשה".

ברל היה איש חינוך ותרבות שדאג לחינוכו של דור ההמשך ופעל לקידומן של יוזמות ומפעלים בתחומי הרוח והתרבות ולשילובם של בני עדות המזרח בהסתדרות. בשנת תרפ"ה – 1925 היה בין מייסדי העיתון "דבר" ונבחר לעורכו הראשי – התפקיד הציבורי היחיד שבו כיהן באופן רשמי. בתקופת מלחמת העולם השנייה תמך בהצטרפות מתנדבים ארצישראלים לצבא הבריטי כדי להילחם באויב הנאצי, ובוועידת ההסתדרות שהתקיימה באביב תש"ב – 1942 התריע באוזני המשתתפים כי "היטלר מכין בית קברות לעם היהודי", ועל כך זכה לכינוי "הדוב (=ברל) השכול".¹⁰
ברל כצנלסון נפטר בירושלים ביום כג באב תש"ד – 1944, בעיצומה של מלחמה העולם השנייה והשואה, והוא בן 57. אֵבֶל כבד ירד על היישוב היהודי בארץ, ודור שלם חש כי במותו של ברל התייתם ממנהיגו. לבקשתו נקבר בבית העלמין בקיבוץ כנרת, לצד אהבת נעוריו, שרה שמוקלר.¹¹ לבית העלמין הקטן בכנרת הגיעו כ-7,000 איש.¹² לא נאמרו הספדים בהלווייתו, לא נישאו דגלים ולא הונחו זרים על קברו – הכול לפי בקשתו, ורק חברה אחת מקיבוץ כנרת אמרה דברי פרידה קצרים ואישיים. מאחר שברל נפטר ערירי, אמר אחד הוותיקים תפילת קדיש לזכרו.¹³ ברל כצנלסון הותיר אחריו ירושה עיונית גדולה – מאמרים ומסות, הרצאות ואיגרות, ואלו יצאו לאור לאחר מותו.

ברל כצנלסון - ציוני סוציאליסט

כבר מצעירותו גילה ברל כצנלסון עניין בתנועות חברתיות, ובגיל 14 החל בפעילות ציבורית בחוגי "פועלי ציון", שפעלו בתחום המושב ברוסיה. שנה לאחר מכן הגיע בכרטיס אורח לוועידה הגדולה של ציוני רוסיה שהתקיימה במינסק (תרס"ב – 1902), והחל לגבש את תפיסתו הציונית בשאלת ארץ ישראל. הוא היה פעיל בכמה תנועות והעיד על עצמו כי הגיע בסופו של דבר אל הציונות הסוציאליסטית דרך "הניסוי והטעות".¹⁴

כשהיה כבן 20 חזר אל חלום נעוריו: "ברצוני לנסוע לארץ ישראל… אני נמשך אל אותם עקשנים… אשר השליכו הכול מאחרי גוום, כדי לנסות ולהתחיל בחיים אחרים, כדי להיפטר מן הגלות."¹⁵ וכך עלה ברל לארץ בשנת תרס"ט – 1909, במסגרת העלייה השנייה.¹⁶ כל שנותיו בארץ שאף ברל לאחד את מעמד העובדים בארץ ישראל ולהקים את "אחדות העבודה" אשר תשמש "קהילת עובדים בני חורין ושווי זכויות" ותייצג את כלל הציונות הסוציאליסטית בארץ. החל בשנת תר"ף – 1920 היה פעיל בהסתדרות הציונית, השתתף בכל הקונגרסים הציוניים והיה חבר בוועד הפועל הציוני. ברל כצנלסון האמין במרכזיותה של תנועת הפועלים להגשמת הציונות: "אין דרך לציונות מאשר להיכבש על ידי תנועת הפועלים, ולהשליט בה את רוחה במשק ובתרבות."¹⁷

לתפיסתו, עיקר המהפכה הציונית באה לידי ביטוי בהתיישבות העובדת – בעבודת אדמה כייעוד, בחיים של שיתוף, שוויון והגנה עצמית, בהחייאת השפה העברית ובכינון ריבונות יהודית בארץ ישראל.¹⁸ הסופר ש"י עגנון טען כי ברל כצנלסון היה אחד מארבעת האישים שעיצבו את דמותו של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופה שלפני הקמת המדינה.¹⁷

ברל כצנלסון ויחסו ליהדות

"איש ישראל" – כך הגדיר י"ח ברנר את ברל כצנלסון באוזני ש"י עגנון, והוסיף בידייש: "אדם יהודי."²⁰ לפי עדותו של עגנון, אהבת העם ואהבת היחיד היו שתיים מן התכונות הבולטות באישיותו של ברל, שהעניקו לו "מאור פנים וזיקוף קומה וכוח עשייה". ברל כצנלסון התפקר בצעירותו ונטש את אורח החיים הדתי – בדומה לרבים בתנועה הציונית. אך בניגוד למרבית חבריו בציונות הסוציאליסטית, ייחס ברל חשיבות לאומית למסורת ישראל, וביקש לשאוב ממנה השראה "לעיצוב פניה של החברה היהודית המתחדשת" בארץ ישראל. "נראה בעליל כי יהדותו הייתה לאב בניין בהגותו."²¹

גם לאחר שהתפקר נמנע מאכילת בשר טריפה, ומכל חבריו ומכריו ברוסיה לא נזכר רוסי אחד, "ובוודאי לא נכנס לביתו חבר גוי".²² ברל ראה בשבת ערך מרכזי בחיים היהודיים המתחדשים, ביטוי לתרבותו הלאומית של עם ישראל הספוגה בערכים חברתיים ומוסריים. ברל הדגיש את תרומתם של ציוויי התורה לגיבוש חוקי עבודה מתקדמים. ומתוך החשיבות שייחס לשבת ולשמירתה, מתח ביקורת קשה על אי שמירת שבת בקיבוצים, ובמיוחד על פעילויות של תנועות הנוער שהיו כרוכות בחילול שבת.²³

ברל היה בעל תודעה היסטורית יהודית, ולפיכך ביקש לשמר את העבר, ובכלל זה את זיכרון החורבן הלאומי: "מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עמה שורשיות ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק… את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זיכרון נקודת המוצא…" מכאן התנגדותו לרעיון של חבריו לתנועה, שביקשו לציין את תשעה באב כיום חג לרגל התחדשות ההתיישבות בארץ. ברל טען בלהט כי לתשעה באב "יש בשבילנו, הסוציאליסטים העברים, אותו ערך שיש ליום זה בשביל בני גזענו. ביום זה אבדה לנו חירותנו, ועמנו מתאבל עליה זה י"ח מאות שנה ויותר".²⁴
ברל כצנלסון ראה ראה את תפקידו כמתווך בין התרבות היהודית ובין תנועת הפועלים, מתוך אמונה בחשיבותם של אוצרות הרוח של האומה, סמליה ההיסטוריים וערכיה התרבותיים לעיצוב היישוב המתחדש בארץ. בעיתון "דבר", שהיה מייסדו ועורכו, העניק אפוא במה גם לחוקרי היהדות דוגמת גרשם שלום וגם לרבנים, ובראשם הראי"ה קוק.

ברל כצנלסון - איש חינוך ותרבות

ברל כצנלסון לא היה הוגה שיטתי בעל משנה סדורה. השקפותיו ורעיונותיו מפוזרים בכתביו המרובים והם "פרי תגובה סוערת, כתביעת השעה."²⁵ לצד כתיבת מאמרים נהג ברל להרצות בסמינרים למנהיגות צעירה, להיפגש עם מדריכים בתנועות נוער ועם רכזי תרבות, והיה בחיפוש מתמיד אחרי "צעירים עם ניצוץ" שימשיכו את דרכו.²⁶

ברל העניק לציונות משמעות רוחנית ותרבותית, ולתפקידו כמנהיג הוסיף את ייעודו "כמורה וכמחנך". לפיכך הקדיש תשומת לב רבה לתנועות הנוער בארץ (ובתפוצות) ולפעילות התרבותית של ההסתדרות ושל תנועת הפועלים. הוא נהג להרצות על הלשון העברית וספרותה, תכנן להקים בית מדרש "בלב היישוב החקלאי" שאליו יאסוף את "טובי הבחורים" וינחיל להם את מורשתו.²⁷

ברל פעל להקמת ספרייה ניידת ולהוצאה לאור של תרגומים לעברית ממיטב ספרות העולם, ואף יזם את הקמתה של הוצאת הספרים של ההסתדרות – "עם עובד", הקיימת מאז ועד ימינו.²⁸

במאמר הספד על ברל כצנלסון ציין עגנון את בקיאותו המופלגת של ברל גם בספרות העברית וגם בספרות העמים, והוסיף כי בכל הקשור לחינוך הדור הצעיר – העדיף ברל כצנלסון את היצירה של עם ישראל על ספרות העולם, מתוך ההכרה בצורך להקנות לצעירים "את הליכות חיינו ואת הגות לבנו".²⁹ עוד הדגיש עגנון את תשומת הלב המיוחדת של ברל לצעירים ואת יחסו אליהם – לא כמי שבא ללמד אלא כמי שבא ללמוד. ברל כצנלסון השכיל להקשיב לצעירים מבלי להטיף, "אלא לחלוחית חיונית הייתה נוטפת מלבו ומעלה טל של תחייה" בנפש הצעירים. ואולי בכך היה טמון סוד השפעתו של ברל עליהם.
על שמו של ברל כצנלסון הוקם המוסד החינוכי בית ברל (ליד כפר סבא) – שהוא כיום מכללה אקדמית להכשרת מורים.

העשרה - קישורים

על קרן ברל כצנלסון וייעודה

כתבי ברל כצנלסון