גירושין

מבוא

למוסד הנישואין ולשלמותם של חיי המשפחה יש חשיבות מרכזית במערכת הערכים היהודית. עם זאת אפשרה ההלכה לדורותיה, מאז חוקי המקרא, לסיים נישואין באמצעות גירושין. לפי חוקי התורה, הגבר הוא יוזם הגירושין, אך כבר בתקופת חז"ל הוגדרו מצבים שבהם רשאית האישה לתבוע גירושין.¹

במהלך הדורות השתנתה עילת הגירושין, ונקבעו תקנות וסייגים – במטרה למנוע גירושין חפוזים ולהגן על מעמדה הכלכלי של האישה. לפי ההלכה, הגירושין מתבצעים באמצעות שטר גט שהבעל נותן לאישה, ובו הוא מצהיר, בין השאר, כי היא רשאית להינשא לכל איש שתרצה. אישה שבעלה נעלם או עזב אותה ללא גט, נחשבת בהלכה לעגונה ואינה יכולה להינשא לאחר. שטר הגט מעיד על סופם של הנישואין, אך הוא גם משמש פתח להתחלה חדשה: יש הדורשים את המילה גט כראשי תיבות של המילים "גמר טוב", שממנו עתיד לצמוח זיווג שני, מתאים ומוצלח.

נסיבות הגירושין

הגירושין נזכרים כבר בחוקי התורה: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (דברים כד 1). לפי פסוק זה, אם הבעל מגלה כי אשתו עשתה מעשה בלתי ראוי, שגילויו כרוך בחרפה ("ערוות דבר") – הוא רשאי לגרש אותה באמצעות כתיבת "ספר כְּרִיתוּת" (=גט) ומסירתו לאישה.² לפי חוקי התורה, הגבר רשאי לתבוע גירושין מן האישה – אך אין אזכור של מצב שבו האשה מבקשת להתגרש.

במקורות חז"ל יש דעות המבקשות להגביל את יכולתו של הגבר לגרש את אשתו ומבקשות לבסס את תביעת הגירושין על טענה מוצדקת.³ כמו כן, ההלכה הגדירה מצבים שהם עילה לתביעת גירושין מצד האישה – ובהם: מומים שנתגלו בגבר לאחר הנישואין, כגון העדר תפקוד מיני; סירובו של הגבר לפרנס את אשתו או לאפשר לה לנהל חיים כמנהג נשות המקום; וגם התנגדותו לבקשתה לעלות לארץ ישראל.⁴

צעד נוסף שנועד להגן על האישה מפני שרירות לבו של הבעל הוא תקנת הכתובה המיוחסת במקורות לשמעון בן שטח, שנועדה לחזק את מוסד הנישואין ולדאוג לאישה – "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".⁵ שיפור ניכר במעמד האישה בנושא הגירושין היה בימי הביניים: תקנות חרם דרבינו גרשום קבעו כי נדרשת הסכמת האישה לגירושין, ונאסר על הגבר להתחתן עם אישה אחרת כל עוד לא הוסדרו גירושיו מאשתו הראשונה. כאמור, ההלכה מאפשרת גירושין, אך מבקשת למנוע פזיזות או שרירות לב בהחלטה על גירושין. זאת ועוד: התפיסה היהודית מעלה על נס ערכי משפחה ונאמנות זוגית ומגנה את הבגידה באשת הנעורים, "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב 14), ומכאן קביעת חז"ל: "כל המגרש אשתו [ה]ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות."⁶

המשנה, ובעקבותיה התוספתא ושני והתלמודים (הבבלי והירושלמי), מקדישים מסכת מיוחדת לנושא – מסכת גטין – העוסקת בכל פרטי הדינים הנוגעים לגירושין. לפי חוקי מדינת ישראל (תשי"ג – 1953), כל סמכויות הגירושין (והנישואין) של יהודים אזרחי המדינה נמצאות בתחומם הבלעדי של בתי הדין הרבנים, והן על פי ההלכה.⁷

מעמד הגט

הגט⁸ הוא שטר משפטי המצהיר על הגירושין ונותן להם תוקף הלכתי. במקרא נקרא הגט "סֵפֶר כְּרִיתֻת" (דברים כד 1, ישעיהו נ 1) – מסמך הכורת ומנתק סופית את הקשר בין בני הזוג. בתקופת המשנה היה נוסח הגט קצר, ובו רשמו את שמותיהם של הבעל והאישה, את התאריך והמקום שבהם נכתב הגט ואת הקביעה "הרי את מותרת לכל אדם."⁹

בתקופת התלמוד נקבעו פרטים רבים הקשורים לנוסח הגט ולצורת כתיבתו, כמו גם לאופן נתינתו לאישה. לפי ההלכה, יש לכתוב את הגט על נייר חלק ונקי, ללא כתמים, וכל שגיאה בנוסח הגט, בדרך כתיבתו או באופן מסירתו עשויה לפסול את הגט – ואת הגירושין.¹⁰

ההלכות העיקריות הקשורות לגט נשענות על הציווי המקראי: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (דברים כד 1), לדוגמה: הבעל נותן גט לאשתו מרצונו – ובכתב; הגט צריך לכלול את שמה – ואת שמו; הבעל (או שליחו) חייבים למסור את הגט לידי האישה (או שליחה). בימינו יש בנוסח הגט 12 שורות – לפי הערך הגימטרי של המילה גט.¹¹ נוסח הגט כולל רישום מדוקדק של שמות בני הזוג וכינוייהם, וכן הצהרה של הבעל המשחררת את האישה מן הקשר ביניהם: "שתהיי רשאית ושולטת בעצמך ללכת להינשא לכל איש שתרצי… והרי את מותרת לכל אדם" (המקור – בארמית).

הבעל חייב למסור את הגט לאישה בנוכחות עדים כמו גם הדיין והסופר שכתב את הגט.¹² לפני מסירת הגט מודיע הדיין כי כל המבקש לערער על הגט – יעשה זאת בשלב זה, מכיוון שאי אפשר לערער על הגט לאחר מסירתו לאישה. הבעל מגיש את הגט לידי האישה ואומר לה: "הרי זה גטך, והתקבלי גטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו, והרי את מותרת לכל אדם."¹³
הגט העתיק ביותר שהגיע לידינו נכתב לפני כאלף שנים (בשנת 1020 לספירה) ונתגלה בגניזת קהיר.

לאחר הגירושין

הגירושין מנתקים ומפקיעים את קשר הנישואין שהיה קיים בין האיש לאישה, ומשחררים את הגבר מחובותיו לאשתו ואת שניהם – מן המחויבות ההדדית. במקצת הקהילות הייתה לאישה אפשרות לתבוע מן הבעל פיצויי גירושין, אך במדינת ישראל נקבע כי אין מקום לפיצויים מסוג זה לאחר קבלת "חוק יחסי ממון בין בני הזוג" (תשל"ג – 1973) המחייב ממילא חלוקה של הרכוש המשותף בין בני הזוג.

מכל מקום, לפי החוק הישראלי, התרת הקשר והמחויבות בין האיש לאישה אינה חלה על ילדיהם: הילדים נשארים בדרך כלל עם האם ובחזקתה,¹⁴ ואילו האב מתחייב לשלם מזונות לילדיו עד גיל 18 – וגם לאחר מכן, עד סיום השירות הצבאי.¹⁵ לאחר מסירת הגט לאישה רשאי כל אחד מבני הזוג להתחתן מחדש, אך כל עוד האישה לא התחתנה עם איש אחר – מותר לה לחזור ולהתחתן עם בעלה לשעבר.¹⁶

לפי המסורת היהודית, גם במקרה שאין לבני הזוג ילדים, על הגבר להמשיך ולסייע לגרושתו, ולהעניק לה עדיפות על פני שאר הנזקקים בכל הקשור למצוות צדקה, וזאת על פי הפסוק: "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" (ישעיהו נח 7) – "בשרך – זו גרושתך".¹⁷

העשרה-קישורים

ייעוץ ומידע על גירושין בישראל – באתר גט

מידע על גירושין על התהליך וסדריו ועל הגופים הקשורים (בתי דין רבניים, בתי המשפט למשפחה, הביטוח הלאומי ועוד) – באתר עיתים

מאמר על גירושין – באתר דעת

מאמר של זרח ורהפטיג, הנוהג של פיצויי גירושין – באתר דעת

מאמר של ישי רוזן-צבי, "‏אפילו ‏מצא ‏אחרת ‏נווה ‏ממנה" – ‏מבט ‏נוסף ‏על ‏עילות ‏הגירושין בספרות ‏התנאית – באתר

על עגונות ומסורבות גט – באתר מבוי סתום