פאה נוכרית

מקלעת של שיער סינתטי או של שיער אדם הנראית כמו שערו של האדם שחובש אותה. הפאה הנוכרית נפוצה בעבר – וגם בימינו – בתרבויות שונות לגברים (בעיקר) ולנשים, כסמל למעמד – לדוגמה: פאה נוכרית דמוית שיער לבן שחובשים השופטים בבריטניה כשהם יושבים בדין.
נשים יהודיות באירופה החלו לחבוש פאה נוכרית כתחליף לכיסוי ראש במאה ה-16. לפי דעה אחת, הדבר נעשה בהשפעת האופנה הצרפתית של אותם ימים, שלפיה הייתה הפאה פריט אופנתי של בני המעמד הגבוה. לפי דעה אחרת, המנהג החל מאוחר יותר, כתגובה לגזירות ברוסיה הצארית שאסרו על נשים יהודיות לכסות את ראשן; והנשים היהודיות שלא הסכימו לוותר על כיסוי ראש – השתמשו בפאה.
פסיקות הלכה העוסקות בפאה נוכרית ככיסוי ראש לנשים נשואות החלו להופיע במאה ה-16. ראשון הפוסקים היה הרב יהושע בועז מאיטליה, שבספרו ההלכתי "שלטי גיבורים" התיר לנשים נשואות לחבוש פאה נוכרית. אך במהלך הדורות רבו המחלוקות בעניין, והתרבו הפוסקים שאסרו על פאה נוכרית ככיסוי ראש לנשים נשואות.¹ השימוש בפאה נוכרית ככיסוי ראש המשיך להתפתח בקרב יהודי אירופה כדעת מיעוט של פוסקים מקלים.²
חבישת פאה נוכרית לא הייתה נהוגה בארצות האסלאם בימי הביניים – ולפיכך לא נהגה בקרב נשים יהודיות שם. הפוסקים הספרדים בארץ ישראל גינו את התופעה שהגיעה לארץ באמצעות נשים יהודיות שעלו מאירופה. אך ההשפעה הייתה בלתי נמנעת, וגם נשים ספרדיות במגזר החרדי החלו להשתמש בפאה נוכרית כתחליף לכיסוי הראש המסורתי. פסיקתו של הרב עובדיה יוסף מגנה בחריפות את מנהגן של נשים נשואות לכסות ראשן בפיאה נוכרית,³ אך לעומתו פוסקים אשכנזיים בני ימינו אינם פוסלים את המנהג, כפי שפסק הרב משה פיינשטיין.⁴
עם התפתחות האופנה והטכנולוגיה נדרשו פוסקים בני ימינו לדון בשאלת צניעותה של פאה נוכרית, הנראית ממש כשער אישה. שאלה נוספת וחריפה הגיעה לשולחנם של הפוסקים בשנת תשס"ה – 2005, כאשר התברר כי פאות נוכריות אופנתיות המיובאות מהודו עשויות משיער נשים ששימש לעבודה זרה – לפולחן האלילי הנהוג בהודו. חשיפת מקור השיער ששימש את תעשיית הפאות הסעירה מאוד את החברה החרדית, וכמה רבנים חרדים אסרו באופן גורף את השימוש בפאות העשויות שיער מיובא מהודו ככיסוי ראש. עם זאת, לא נאסר השימוש בפאות משיער תוצרת הארץ וכן בפאות עשויות שיער סינתטי.