גרשם שלום

מבוא

גרשם (גרהרד) שלום (1897 – 1982) היה "מכונן מחקר הקבלה המודרני", חוקר תולדות הקבלה והמיסטיקה ואחד המלומדים הבולטים במדעי היהדות במאה ה-20 .¹ הוא נולד למשפחה יהודית מתבוללת, אך כבר מצעירותו גילה עניין ביהדות ולמד בכוחות עצמו – תחילה עברית ואחר כך קבלה. את עבודת הדוקטור שלו הקדיש ליצירה הראשונה של הקבלה – ספר הבהיר, ושנה לאחר סיום לימודיו עלה לארץ והתיישב בירושלים. שם, באוניברסיטה העברית, ייסד כמפעל יחיד את חקר הקבלה כתחום מחקר והוראה, פרסם מאות מאמרים וספרים והעניק לקבלה את מקומה בתולדות עם ישראל ובמחקר היהדות. גרשם שלום זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשי"ח – 1958. הוא נפטר בירושלים בשנת תשמ"ב – 1982 והותיר אחריו דורות של תלמידים.

מעט יוצרים: מכתב לפרופ' גרשם שלום (תש"א - 1941)

מאת:

• פרופ' ישעיהו ליבוביץ

"…אני מדגיש שהנידון הוא דיון היסטורי, לא תיאולוגי, פילוסופי או מוסרי.
אתה עשית דבר גדול ששחררת את מחקר הקבלה
מנטל ההערכות התיאולוגיות, הפילוסופיות והמוסריות,
וסללת את הדרך לטפל בה כבאחת התופעות ההיסטוריות הגדולות שבדברי ימינו.
אני אשתדל ללמוד ממך וללכת בעקבותיך ולא לשאול
אם תורת הקבלה "נכונה" או "טובה" לפי איזו בחינה שהיא,
כי אם על מקומה ותפקידה בהיסטוריה.
זאת אומרת: אני מתכוון לשאלתך שהעמדת בראש הרצאותיך:
מה גרם לקבלה להשתלט על מוחותיהם ונפשותיהם של המוני ישראל
במשך תקופה ממושכה וליהפך לגורם היסטורי חי,
בו בזמן שהפילוסופיה הרציונליסטית נשארה דבר שבעיון לציבור מצומצם בלבד ועקבותיה כמעט לא נודעו כעבור דורות מועטים.
תשובתך הייתה, שהקבלה קרובה יותר ליהדות הקלסית
והפיחה חיים חדשים באינסטיטוציות הדתיות – המצוות המעשיות והתפילה,
בו בזמן שהפילוסופיה הייתה מחוסרת יחס חי ופרודוקטיבי לאינסטיטוציות הנ"ל.
………………..

סוף דבר: לעומת התיזה שלך אני מעז להעמיד את התיזה הזאת:
הקבלה ניצחה בעם ישראל, מפני שהיא הייתה קרובה יותר
לאותם האינסטינקטים האליליים אשר היהדות הקלסית נלחמה נגדם
ולא הצליחה לעקרם.
הפילוסופיה של הרמב"ם לא ניצחה,
מפני שהיא ממשיכה את קו אותה היהדות הקלסית
שתמיד הייתה ותמיד נשארה נחלתם של בני עלייה מועטים.
ולא לחינם אומר הרמב"ם עצמו כשהוא מתאר את אהבת ה' הצרופה,
"שלא כל חכם ולא כל חסיד זוכה לה ואין היא אלא מדרגתו של אברהם אבינו", ואלה הם ממש גם דברי שפינוזה…"

*מתוך אתר עמותת "לשמה" למען שימור הגותו של ישעיהו ליבוביץ www.leibowitz.co.il

תולדות חייו

גרשם (גרהרד) שלום נולד ביום י"ד בכסלו תרנ"ח – 1897 בברלין, בן זקונים לאמו בטי ולאביו ארתור, שהיה בעל בית דפוס אמיד ופטריוט גרמני על סף ההתבוללות.² לשלום היו שלושה אחים, ובהם ריינהולד, אחיו הבכור, שהיה לאומן גרמני, ואח בשם ורנר, שהיה קומוניסט ופציפיסט. אף על פי שגדל במשפחה מתבוללת התעניין גרשם שלום מצעירותו ביהדות ובציונות, בעיקר בהשפעת כתביו של ההיסטוריון צבי גרץ. הוא למד בכוחות עצמו עברית והצטרף לארגון נוער ציוני – "יהודה הצעיר".³

דודו תיאובלד, אחי אביו, היה הציוני היחיד במשפחה, וגרשם שלום הצעיר, שחש מרוחק ממשפחתו הקרובה, היה מקורב לדודו. במהלך מלחמת העולם הראשונה הצטרף לאחיו ורנר בהפצת עלונים אנטי מלחמתיים, ולפיכך גורש מבית הספר כשנה לפני תום הלימודים, וסיים את לימודיו בגימנסיה אחרת. בתקופת המלחמה התוודע שלום לסופרים ואנשי רוח ממזרח אירופה שהגיעו לברלין, ובהם ח"נ ביאליק, מרטין בובר, ש"י עגנון, שניאור זלמן רובשוב (לימים: שזר)⁴ ועוד. שזר לימד את גרשם שלום יידיש, ובובר הפגיש אותו עם הספרות החסידית.

כמו כן פגש את ולטר בנימין, ונעשה לידידו הקרוב. בתקופה זו גירש אותו אביו מן הבית על רקע חילוקי דעות פוליטיים,⁵ ושלום הכיר את מי שאחר כך הייתה לאשתו – אלזה לבית בורכארדט. הוא למד באוניברסיטאות בגרמניה – תחילה מתמטיקה ופילוסופיה ולאחר מכן בלשנות שמית. אך את עיקר זמנו הקדיש לנושא ששבה את לבו – תורת הסוד, שאותו נאלץ ללמוד בכוחות עצמו ללא הדרכה כלשהי.

את עבודת הדוקטור שלו הקדיש ליצירה הראשונה של הקבלה – ספר הבהיר: הוא תרגם את הספר לגרמנית והוסיף לו פירוש. עבודת הדוקטור שלו התפרסמה בשנת תרפ"ג – 1923, ובאותה שנה עלה לארץ (עם ספרייתו, שמנתה כבר אז כאלפיים ספרים)⁶ והתיישב בירושלים, שם התחתן עם אלזה. למרות התעניינותו בקבלה והחלטתו לעלות לארץ, כתב גרשם שלום ביומנו: "הדת היהודית אינה דתי".⁷ עם הגיעו לירושלים החל לעבוד בבית הספרים הלאומי בירושלים כמנהל המחלקה ליודאיקה, ומשנת תרפ"ה – 1925 ועד לפרישתו לגמלאות כעבור 39 שנים לימד קבלה ומיסטיקה יהודית באוניברסיטה העברית, והעמיד דורות של תלמידים.
גרשם שלום זכה בפרסים רבים בארץ ומחוצה לה, ובהם פרס רוטשילד (תשי"ב – 1952), פרס הרווי (תשל"ד – 1974), פרס ביאליק לחכמת ישראל (תשל"ז – 1977) – ופרס ישראל למדעי היהדות (תשי"ח – 1958). הוא פרסם מאות מאמרים וספרים, והם תורגמו לשפות זרות – ובהן צרפתית, גרמנית ואיטלקית. לצד עבודתו האקדמית היה שלום פעיל גם בתחום הפוליטי והציבורי: הוא היה חבר באגודת "ברית שלום"⁸ וכתב מאמרים בענייני השעה, שחלקם ראו אור בספריו "דברים בגו (תשל"ו – 1976), "עוד דבר" (תשנ"ב – 1992). גרשם שלום נפטר בירושלים בתאריך כח בשבט תשמ"ב – 1982 והשאיר אחריו דורות של תלמידים.

גרשם שלום - וחקר הקבלה

עוד בהיותו תלמיד בגימנסיה החל שלום להתעניין בקבלה: בגיל 17 קנה את שלושת הכרכים של של ספר הזוהר, שעתיד ללוות אותו במהלך כל חייו הבוגרים והקריירה האקדמית שלו.⁹ בחירתו של גרשם שלום לעסוק בחקר הקבלה הייתה יוצאת דופן, שכן היה זה תחום מחקר שולי ומוזנח – עד להופעת גרשם שלום, שהחל לעסוק בו "כדרך שנוהגים במדעים האמיתיים". אמנם היו חוקרי קבלה שקדמו לגרשם שלום, אך הם עשו זאת כעיסוק צדדי במחקריהם, בעיקר משום הדימוי של הקבלה כנושא נחות ביהדות – "דברים זרים ומתמיהים שאין הדעת סובלתם".¹⁰

גרשם שלום הביא את לימודי הקבלה "אל לבם של מדעי היהדות" והדגיש את השפעתם ככוח קיים, מרכזי וחיוני ביהדות מאז ימי הבית השני.¹¹ כאמור, שלום לא היה הראשון שעסק בחקר הקבלה, אך הוא היה הראשון שהתמנה כמרצה במשרה מלאה בתחום זה, וגם בפרישתו לגמלאות היה ככל הנראה הפרופסור היחיד בעולם שתחום התמחותו היה הקבלה.

במחקריו הצליח לפענח סמלים קבליים וגם לרדת לעומקם של הרעיונות. הוא איתר וזיהה טקסטים קבליים רבים ולא ידועים שהיו ספונים באוספים של כתבי יד, והציג את הקבלה לא רק כאחד מתחומי ההגות היהודית – אלא כמפתח להבנת תהליכים והתפתחויות ביהדות: הוא הדגיש את חשיבותה של הקבלה בתולדות עם ישראל – בניגוד לתפיסות שרווחו בימיו, שלפיהן הייתה הקבלה בבחינת "ריאקציה חשוכה" לפילוסופיה היהודית השכלתנית של ימי הביניים. במשך 40 שנות עבודתו באוניברסיטה העברית ייסד ופיתח בכוחות עצמו תחום מחקרי שלם: הוא העניק לקבלה את מקומה בחקר תולדות ישראל, בלימודי היהדות ובמחקר הדתות והמיסטיקה, וגם זכה להעמיד דור שני ושלישי של חוקרי קבלה.¹²

את הישגיו היוצאים דופן של גרשם שלום בעבודתו המחקרית תמצת ש"י עגנון בלשון ספרותית ואמר, כי אף על פי שגרשם למד עברית מעצמו, "ממש מאלף-בית התחיל", הוא "זכה ועלה" וגם "נעשה מורה לרבים" וכתב ספרים "שתפארת הם לעושם ותפארת הם למדעי היהדות."¹³

גרשם שלום - מחקריו וכתביו

שנתיים לאחר הגיעו לירושלים הוזמן שלום להרצות בטקס הפתיחה של המכון למדעי היהדות (חשוון תרפ"ו – 1925). בהרצאתו עסק גרשם שלום בזהות מחברו של ספר הזוהר,¹⁴ והרצאה זו הייתה ראשיתה של קריירה אקדמית מפוארת. ספר הזוהר היה אחד מנושאי מחקריו המרכזיים, לצד הקבלה הקדומה: את עבודת הדוקטור שלו הקדיש לספר היסוד של הקבלה – ספר הבהיר, שתרגם אותו לגרמנית והוסיף לו פירוש.

לאחר מכן עסק שלום בחקר המשיחיות¹⁵ והתופעה של משיחיות שקר ביהדות – השבתאות והפרנקיזם.¹⁶ הוא כתב מסה גדולה על השבתאות ובה הסביר את מקורותיה והתבססותה,¹⁷ וכן פרסם טקסטים ומחקרים רבים על השבתאות. את מחקריו על השבתאות סיכם בספר "שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו" (תשי"ז – 1957). מחקריו של גרשם שלום הציגו את התפתחות הקבלה בהקשרים ההיסטוריים והתרבותיים – לדוגמה: הקשר בין השבתאות לגירוש ספרד; תרומתם של האנוסים להתפתחות השבתאות; הקשר בין התעוררות השבתאות ומרכזיותה של ארץ ישראל באותה תקופה.
בין כתביו: ספר מקיף על "הזרמים העיקריים במיסטיקה היהודית"(תש"א – 1941), שהיה לחיבור יסוד בחקר הדת והמיסטיקה. הספר נכתב במקור באנגלית, אך תורגם לכמה שפות ובהן צרפתית, גרמנית, איטלקית; ספר (באנגלית) המסכם את מחקריו על היסודות הקדומים של הקבלה בתקופת הבית השני ובמקורות התלמודיים (תש"ך – 1960); "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה" (תשל"ו – 1976) – ספר העוסק במושגי יסוד במיסטיקה היהודית. שנה לאחר מכן ראה אור ספרו האוטוביוגרפי – "מברלין לירושלים". גרשם שלום תרגם לגרמנית כמה מסיפוריו של ש"י עגנון והוציא לאור את כתביו של ידיד נעוריו, ולטר בנימין. מאמרים וספרים רבים נכתבו עליו, על עבודתו המחקרית ועל כתביו.¹⁸

העשרה - קישורים

מאמר מאת יהודה ליבס על ספר הזוהר של גרשם שלום – באתר האוניברסיטה העברית בירושלים

מכתב של פרופ' ישעיהו ליבוביץ לפרופ' גרשם שלום (תש"א – 1941) על מקומה של הקבלה בעם ישראל

מאמר של אלי אשד על מצב חקר הקבלה בישראל – באתר