דבורה הנביאה

דבורה, "אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת"¹ (שופטים ד 4), "אֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (ה 8), שפטה את ישראל אחרי אהוד בן גרא. במקרא נזכרות עוד נביאות,² אך דבורה היא "הדמות השלימה והמפורטת ביותר של נביאה", שהייתה נוסף על כך גם שופטת – מינוי בלתי רגיל בעולם הגברי של אותם ימים. נראה שבזכות היותה נביאה התמנתה לשופטת והייתה "למנהיגתו של העם" גם בזמן שלום וגם בעת מלחמה.³

דבורה הייתה נשואה, אך המקרא אינו מספר דבר על חייה האישיים. המקרא רק מדווח על דרך הנהגתה כשופטת: היא נהגה לשבת "תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה… בְּהַר אֶפְרָיִם",⁴ ובני ישראל – ולא רק בני שבטה (אפרים) או בני השבטים הסמוכים – היו באים אליה למשפט (ד 5).⁵ בעת ההיא היו בני ישראל נתונים תחת עול הכנענים, ששלטו במובלעת הגדולה בעמק יזרעאל והיו לוחמים מיומנים וחמושים.

בראשם עמד יבין מלך חצור אשר לו "תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל"⁶ והוא לחץ את ישראל במשך 20 שנה. דבורה, שהייתה נביאה ומנהיגה, איתרה את האיש הראוי לעמוד בראש המערכה נגד הכנענים – ברק בן אבינעם. היא ציוותה עליו בשם ה' לגייס 10,000 לוחמים משבטי זבולון ונפתלי ולמשוך את חיל הרכב של יבין, בראשות שר צבאו סיסרא, אל נחל קישון, ושם ייתן אותם ה' בידו.⁷ אף שהייתה מנהיגה, לא ייעדה דבורה לעצמה תפקיד כלשהו במלחמה, אך ברק התנה את קבלת התפקיד בהשתתפותה: "אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ" (ד 8).

תגובת ברק מעידה על מעמדה הרם של דבורה, אך הייתה למורת רוחה. היא הסכימה לדרישת ברק אך ניבאה: "בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא" (ד 9) – ונבואתה זו מתפרשת כעונש לברק: תהילת הניצחון לא תהיה שלו – אלא של אישה. דבורה קבעה את זמן היציאה לקרב (ד 14) – וברק וצבאו הביסו את צבא סיסרא, "לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד" (ד 16). סיסרא עצמו ברח ברגל אל מאהל חבר הקיני,⁸ ושם פיתתה יעל את סיסרא הרגה אותו ביתד האוהל, ומסרה אותו לידי ברק (ד 17 – 22). אחרי ניצחון דבורה וברק הוכנעו הכנענים, "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" (ה 31).
שירת דבורה (פרק ה) – שיר הניצחון של דבורה וברק – מציגה גרסה מעט שונה לאירועים. לפי השירה, "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ" באויבי ישראל (ה 20), והשבטים שהשתתפו במערכה כללו את אפרים, בנימין, מנשה, ויששכר – נוסף על זבולון ונפתלי (הנזכרים בפרק ד). שירת דבורה היא ביטוי לפן האישי של דבורה – "לטוב ולרע". דבורה מזכירה את עצמה ואת תפקידה כמה פעמים במהלך השירה.⁹ היא באה חשבון עם השבטים שלא השתתפו במלחמה, ומשבחת את השבטים שהצטרפו אליה (ה 14 – 18). דבורה מזכירה בשירתה גם נשים אחרות שהיו קשורות למלחמה בסיסרא: יעל אשת חבר הקיני, שהרגה אותו בתעוזה (ה 24 – 27), ואם סיסרא, הנשקפת מייבבת מבעד לחלון, מחכה לשווא לשובו של בנה מן הקרב (ה 28 – 30).