דב בער ממזריץ' – המגיד ממזריץ'
מתלמידי הבעל שם טוב שהפך להיות יורשו ומי ששינה את החסידות מקהילה של יחידים לעדה סביב הצדיק.
דב בער ממזריץ' (1704 – 1772) תלמידו ויורשו של הבעל שם טוב, שקיבל על עצמו את הנהגת החסידים אחרי מות מורו (1760). היה ידוע גם בכינוי "המגיד ממזריץ'",1 וספר דרשותיו נקרא "מגיד דבריו ליעקב".2
לפי האגדה החסידית הגיע ר' דב בער לבעל שם טוב כדי שזה ירפאו ממחלתו, ומאז דבק בבעש"ט והיה לאחד מתלמידיו הקרובים. ר' דב בער העביר את מרכז החסידות מאזור פודוליה "הנידחת" לעיירה מזריץ' שבווהלין, שם קיבץ סביבו תלמידים רבים, ומינה שליחים שיפיצו את תורת החסידות במזרח אירופה – בגליציה, ברוסיה הלבנה, בליטא ובמרכז פולין.
תלמידיו – ובהם ר' אליצך מליז'נסק – עמדו בראש חצרות חסידיות.3 עם תלמידיו נמנה מי שהיה לימים מייסד חסידות חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי, שאמר: "במזריץ' היינו שואבים רוח הקודש".4 דב בער ממזריץ' היה "צומת דרכים מרכזי בתולדות החסידות, והמפיץ הספרותי הראשון והחשוב ביותר של מגמותיה הרעיוניות".5