דגל ישראל

לדגל ישראל נבחר הדגל של התנועה הציונית, שהוצג לראשונה בקונגרס הציוני הראשון (באזל, שווייץ, תרנ"ז – 1897): דגל מלבני לבן, לרוחבו שני פסי תכלת, ומגן דויד תכלת ביניהם. במהלך ההכנות לפתיחת הקונגרס הציוני הראשון והחיפוש אחר דגל, הבזיק הרעיון במוחו של דוד וולפסון, עוזרו וידידו של הרצל, והוא הציע: "אבל הרי יש לנו דגל! הוא כחול לבן כמו הטלית. נפרוש טליתנו לעיני כל העולם." וולפסון הזמין דגל לבן מעוטר בשני פסי תכלת ובמגן דויד. "כך נולד הדגל הלאומי שלנו," כתב לימים בזיכרונותיו, והוסיף: "ואיש לא תמה כיצד או מניין בא."

אך נראה שוולפסון לא היה הראשון להציע את צבעי הדגל וצורתו. זכות ראשונים לצבעים שמורה כנראה לד"ר לודוויג אוגוסט פרנקל, רופא ואיש רוח יהודי מאוסטריה, שבעקבות ביקורו בארץ ישראל העלה על נס את "צבעי ארץ יהודה" – כחול ולבן (בהשראת הטלית), והקדים ביותר משלושה עשורים את הצעת וולפסון בקונגרס הציוני הראשון. בשיר שפירסם, "צבעי ארץ יהודה" (תרכ"ד – 1864), כתב: "צבעי הארץ האהובה הם / תכלת לבן…". השימוש המתועד הראשון לדגל כחול-לבן עם מגן דויד קדם אף הוא לקונגרס הציוני הראשון, והיה ארצישראלי מובהק: "דגל ראשון לציון" שהכינו בני העלייה הראשונה, מנהיגי תנועת ביל"ו, במלאות שלוש שנים למושבה ראשון לציון (תרמ"ה – 1885): "יריעת אריג לבנה: שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה… ומגן דוד של תכלת באמצע… דוגמת הטלית שלנו".

כיובל שנים לאחר הנפת הדגל בקונגרס הציוני הראשון, כיכב הדגל בטקס ההכרזה על הקמת המדינה: את האולם שבו נערך הטקס עיטרו תמונתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ומשני צדדיה – דגל התנועה הציונית. עם הקמת המדינה החל הדיון על דגל המדינה: מועצת המדינה הזמנית דנה בשאלה, אם מן הראוי להמשיך ולהשתמש בדגל ההסתדרות הציונית, או שיש לעצב למדינה דגל חדש. לאחר כמה חודשי דיונים, ביום כ"ה בתשרי תש"ט – 1948, נפלה ההכרעה: "מועצת המדינה הזמנית מכריזה בזה, כי  דגל מדינת ישראל הוא כמצויר וכמתואר להלן." לדגל המדינה נבחר אפוא דגל התנועה הציונית, תוך פירוט מדוקדק של מידותיו ופרטיו. כשבועיים אחר כך התפרסמה ההודעה ב"עיתון רשמי" של מועצת המדינה.

כאמור, מקור ההשראה לדגל מדינת ישראל הוא הטלית המסורתית – לבנה עם פסי תכלת – בתוספת הסמל "מגן דויד".