דיוואן

דיוואן – מילה מן השפה הערבית שפירושה כינוס חומר בכתב. במהלך ימי הביניים עבר המושג מן התחום המינהלי (פנקסי רשימות) לתחום הספרות: הדיוואנים היו קובצי שירה, וכל דיוואן ריכז את יצירותיו של משורר אחד, אם כי לא בהכרח את כל יצירותיו.¹ באותה תקופה שלפני עידן הדפוס היו מְסַדְרֵי הדיוואנים מעתיקים, שהכירו את אמנות השיר והיו עורכים את השירים בהתאם לתבנית החריזה. חריזה אחידה נחשבה למשובחת ביותר ולכן כלל הדיוואן בעיקר שירים מסוג זה – לדוגמה: שירו של יהודה הלוי – יפה נוף, המבוסס על חרוז אחיד (…רב): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב. / לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב!…"

עם זאת, גם שירים בתבניות חריזה מתחלפות² הועתקו לדיוואנים, ולעתים הם כללו גם איגרות בחרוזים. סדר השירים בדיוואן נקבע על ידי המעתיק לעתים באקראי ולעתים לפי זמן כתיבתם, תוך ציון התאריך שבו נכתב כל שיר. במקצת הדיוואנים יש לשירים כותרות בעברית-ערבית, שאותן הוסיף המעתיק לפי תוכן השיר (או לפי השורה הפותחת). בשירי שבח וידידות ציינו המעתיקים את שמו של האדם שלכבודו ובשבחו נכתב השיר, ולעתים הוסיפו מידע על נסיבות כתיבתו של השיר.
לידינו הגיעו כמה דיוואנים שלמים, ובהם יצירותיהם של החשובים במשוררי ימי הביניים: שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי ומשה אבן עזרא. מיוחדים במינם הם קובצי השירה של שמואל הנגיד: שניים מהם נערכו בהשגחתו על ידי בניו, יהוסף ואליסף, ואת השלישי נראה שערך בעצמו. משוררים אחרים לא עסקו בכינוס שיריהם – ומעריציהם הם שדאגו להעתיקם ולקבץ אותם בדיוואנים, שמקצתם גם זכו לעיטוריהם של מאיירים מקצועיים.

שירת הקודש זכתה לעדיפות בשל מקומה בתפילה בבית הכנסת ובטקסים הקשורים לחיי האדם ולמעגל השנה, ולכן מצויים בידינו דיוואנים רבים של פיוטים – בניגוד למיעוט דיוואנים שבהם שירת חול: לאחר גירוש ספרד רק חובבי שירה מעטים טרחו להעתיק את שירי החול, שנותרו ללא קהל קוראים – וזאת עד לתקופת ההשכלה, שאז החלו להתפרסם קבצים קטנים של שירת החול.

ובתחילת המאה ה-20 גברה ההתעניינות בשירת ספרד, וחוקרים השקיעו עבודה מאומצת וממושכת בזיהוי מחברי השירים שנתגלו בכתבי יד – באוספים פרטיים, בספריות אוניברסיטאיות וכן בגניזת קהיר. עבודה מחקרית זו הביאה לזיהוים של דיוואנים משירת החול של שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי ומשה אבן עזרא. ובשלהי המאה ה-20, לאחר קריסתה של ברית המועצות והשלטון הקומוניסטי, נפתחו גם הספריות ברוסיה לחוקרים מן המערב והתגלו קטעי שירה חשובים – לדוגמה: שירים מן הדיוואן של יהודה הלוי, ובראשם פתיחות קצרות המציגות מידע חדש על חיי המשורר. בשלב זה "המלאכה עדיין בעיצומה, והגילויים עדיין לא סודרו ולא הוערכו כראוי".³