הבעש"ט – הבעל שם טוב
מייסד תנועת החסידות (אוקראינה, המאה ה-18), "בעל שם" ואישיות דתית כריזמטית, שהציג דגם חדש של מנהיג – "הצדיק" החסידי. את עיקרי תורתו העביר בעל-פה לתלמידיו, והם היו ליסודותיה של תנועת החסידות.
מבוא
רבי ישראל בעל שם טוב (1700 – 1760 בערך), הנודע בכינויו הבֶּעש"ט (=הבעל שם טוב), היה מייסד תנועת החסידות. הבעש"ט נולד באוקראינה למשפחה פשוטה וענייה והתייתם בגיל צעיר מהוריו. כשהיה אדם מבוגר עבר להתבודד בהרים, ולאחר מכן הפך לבעל שם, כלומר – למרפא עממי. הבעל שם טוב הפיץ את תורתו בשיחות עם מקורביו ותלמידיו, ולא השאיר דברים בכתב.1
החומר המצוי בידנו כיום על חייו ועל פועלו נכתב כולו בידי תלמידיו-חסידיו. הבעש"ט היה אישיות דתית כריזמטית, וכבר בחייו "יצא שמו ברבים והיו לו חסידים במקומות שונים".הבעש"ט היה לימים דגם למנהיג חדש מסוגו – "דמות ה'צדיק' החסידי",2 ועיקרי תורתו היו ליסודותיה של תנועת החסידות. "אחד התחומים שבהם פעל הבעש"ט היה דאגה ועזרה לכלל ישראל, הן במישור המוסרי-הדתי והן במישור הארצי. פעילות זו הייתה מעוגנת בתודעה של שליחות, ונסתייעה אף היא בכוחותיו היוצאים דופן של הבעש"ט." 3
מעט יוצרים: "רק עמו לבדו" או: בחדרו של הבעל שם טובמתוך: סיפורי הבעש"ט, נבחרו ונערכו בידי פנחס שדה
בלילה לאחר תפילת ערבית היה הבעש"ט נכנס לחדרו,
והיו מעמידים לו שני נרות,
כי אמר שנר אחד וכן ג' נרות אינם טובים לראיית עיניים – רק שניים.
והניחו לו על השולחן ספרים מסוימים – משניות קדשים וטהרות, וספר יצירה ועוד ספרים.
והיו מניחים לאנשים להיכנס אליו, לאותם שהיו צריכים לדבר עמו אודות עצמם.
פעם אחת אירע שנתדמה לכל אחד מהעומדים לפניו –
שרק עמו הוא {=הבעל שם טוב] מדבר בעניין התנהגותו ומידותיו ונותן לו עצות והדרכות לצורכי השם יתברך.
וזה היה כי כאשר יצאו אמר אחד לחברו מהדברים שדיבר הבעש"ט עמו,
ואמר לו חברו: "שקר אתה דובר, הלוא יחד נכנסנו ויחד יצאנו,
ובכל זמן עמידתנו לא דיבר אלא עמי – ולא עם שום אדם אחר."
וחברו התעצם לומר: "לא, כי רק עמי דיבר – ולא עם זולתי."
והיו מתווכחים ביניהם, ואמרו כן גם השלישי והרביעי – וכל השאר.
סיפורי הבעש"ט, נבחרו ונערכו ונוספה עליהם אחרית דבר בידי פנחס שדה, הוצאת כרטא, תשמ"ז – 1987, עמ' 122.
הבעש"ט - תולדות חייו
המקורות על תולדות חייו של רבי ישראל הבעל שם טוב מעטים מאוד, וכמעט כולם מבוססים על כתבי תלמידיו. רובם נכתבו בסגנון אגדי – ולא כביוגרפיה היסטורית – וקשה לדלות מהם פרטים היסטוריים אמינים.4 הבעל שם טוב נולד באוקראינה לאביו אליעזר במשפחה פשוטה ודלת אמצעים. בילדותו התייתם מהוריו והיה לעוזר של מלמד ילדים בחדר ולשומר בבית-המדרש. אשתו הראשונה נפטרה זמן קצר אחרי חתונתם, והוא החל לנדוד בעיירות במזרח גליציה ולשמש שם כשוחט. הבעש"ט התחתן שנית, עם אישה בשם חנה, והתפרנס מחפירת טיט ומכירתו, ואחר כך – מפונדק שניהלה אשתו. מאשתו חנה נולד לו בן – ששמו היה צבי, ובת – ששמה אדל.5
במהלך שנות ה- 20 לחייו התבודד בהרי הקרפטים במשך כמה שנים. שנים אלו נחשבות לתקופת הכנה לתפקידיו העתידיים, ואחריהן התחיל להתפרסם ברבים כ"בעל שם". בשנת 1740 (בערך) עבר לעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה, ובה חי ופעל עד יום מותו. לפי המסורת החסידית התכוון הבעש"ט לעלות לארץ ישראל ואף החל במסע, אך מסיבות לא ידועות הפסיק את מסעו וחזר לביתו .6 20 שנה אחר כך – בחג השבועות בשנת 1760 – נפטר הבעש"ט במז'יבוז'. נינו, רבי נחמן מברסלב, היה אחד מצאצאיו הידועים.
עוד בחייו החלו להתפרסם אגדות על חייו ופועלו של הבעל שם טוב, ולאחר מותו הן היו למורשת של תנועת החסידות. קובץ האגדות החשוב ביותר על הבעש"ט הוא הספר שִׁבְחֵי הבעש"ט.
ייחודו של הבעש"ט
בראשית דרכו עסק הבעל שם טוב בריפוי מחלות גוף ונפש באמצעות שיטות ריפוי עממיות ומקובלות (כגון צמחי מרפא או הקזת דם) ובעזרת קמעות וסגולות. אך שלא כמו בעלי השם האחרים – דומה היה כי ניחן הבעל שם טוב בכוחות נפש יוצאי דופן, מעין כוחות נבואיים, לצד "ודאות פנימית" שכל אלו הוענקו לו "כמי שנועד לפעול למען כלל ישראל". צירוף זה של יכולות יוצאות דופן ותודעת שליחות הניבו את אחד החידושים בתורתו של הבעש"ט: עיצוב דמות המנהיג החדש בישראל – "דמות הצדיק החסידי", שייעודו – הנהגת הציבור, והוא בבחינת "צדיק יסוד עולם" האמור לתווך בין העם לאלוהיו, לפעול למען עם ישראל גם בעולמות העליונים ולשמש מורה-דרך בעבודת ה'.7
חידוש זה בלט על רקע הלכי הרוח של התקופה: בתחילת המאה ה- 18, ובעקבות המשיחיות השבתאית, היו תופעות נפוצות של סגפנות והתבודדות, שעמדו בניגוד לתפיסתו של הבעש"ט את עצמו ואת תפקידו בעולם:8 הבעל שם טוב פעל למען כלל הציבור, גם במישור הארצי-החברתי, ופעילות זו התאפיינה ב"רגישות מיוחדת למצוקותיהם של היסודות החלשים בחברה". הבעש"ט לא הפיץ את תורתו בעצמו ולא הביא אותה לידיעת הציבור. הוא שיתף אך ורק את החוג המצומצם של מקורביו ותלמידיו, ואלה הפיצו את הדברים בשמו והביאו לפרסומו ברבים.9
הבעש"ט - מייסד החסידות
ייסוד תנועת החסידות (או כל תנועה) לא עלה כלל על דעתו של הבעש"ט, והיא צמחה רק כ- 20 שנה אחרי מותו. הבעל שם טוב פיתח וגיבש דרך חדשה בעבודת ה', ובכוח אישיותו וסמכותו הצליח להנחיל את דרכו לקבוצה מצומצמת של תלמידים,10 שנעשתה מחבורה לתנועה, והבעל שם טוב היה מייסדה. קבוצה זו של תלמידים, חברים ומקורבים לא הייתה חבורה במובן המקובל: הם התגוררו במקומות שונים, רחוקים זה מזה, ולא כולם היו בעת ובעונה אחת בסביבתו של הבעש"ט. היו בהם למדנים ותלמידי חכמים והיו אנשים "חסרי תורה", היו אנשים בעלי מעמד חברתי מכובד והיו פשוטי עם. אחדים מהם היו "מגידים" – מטיפים.11
המשותף לכולם הייתה הערצת אישיותו ותורתו של הבעל שם טוב: הם העריצו את יכולותיו וכוחותיו היוצאים הדופן, את דרכו הייחודית בעבודת ה' ואת חוויותיו הרוחניות, שמקצתם היו עדים להן. חבורה זו מילאה תפקיד מכריע בעיצוב דמותו של הבעל שם טוב כמופת של מנהיג חסידי: אלו מבני החבורה שהיו למנהיגים של קבוצות חסידים העמידו במוקד פעילותם את אישיותו של הבעש"ט ואת תורתו. וכך הייתה חבורתו של הבעש"ט לגרעין שממנו צמחה והתפתחה תנועת החסידות בישראל.
שבחי הבעש"ט
ספר ובו יותר מ- 200 סיפורים על הבעל שם טוב ועל מקורביו, והוא מקור המידע העשיר ביותר על הבעש"ט ובני חוגו.
פרי עטו של דב בֶּר מלינץ, ששמע את הסיפורים מאישים שונים, רשם אותם בעברית וערך אותם. הקובץ שכתב וערך הועתק בכתב יד פעמים רבות, וכך נפלו בו שיבושים ונעשו שינויים בגרסתו המקורית. רק בשנת 1815 (תקע"ה) נדפס הספר לראשונה. הדפיס אותו ישראל יפה,12 והוא גם כתב מחדש את הפרק הראשון על לידת הבעש"ט, נעוריו והתגלותו. מאז ועד ימינו נדפס הספר בעשרות מהדורות (לא בהכרח זהות),13 ובכלל זה – מהדורות ביידיש.
יש בידינו מעט מאוד מקורות היסטוריים על חיי הבעל שם טוב ועל פועלו, והניסיונות לאתר בספר זה חומר היסטורי העלו כמה בעיות: הסיפורים על הבעל שם טוב ב"שבחי הבעש"ט" עמוסים ביסודות אגדיים וסיפורי נסים ונפלאות, דמותו של הבעש"ט כפי שהיא מוצגת בספר היא דמות אידיאלית ואינה מציאותית די הצורך, השינויים והשיבושים שנגרמו לסיפורי הבעש"ט המקוריים הם רבים, בשל הזמן הרב שעבר ממות הבעל שם טוב ועד להדפסת הספר (כ- 55 שנה). לפיכך נהגו חוקרים רבים להסתייג מן השימוש בספר כמקור היסטורי – וזאת מבלי להמעיט בחשיבותו של הספר ובערכו הספרותי.
במהלך השנים חל שינוי בגישתם של החוקרים: ההשוואה בין "שבחי הבעש"ט" למקורות אחרים מאותה תקופה הובילה למסקנה, שרבים מן הסיפורים בספר אכן משקפים את ההוויה ההיסטורית הממשית של הבעל שם טוב וחבורת מקורביו. זאת ועוד: הסיפורים בספר משקפים נאמנה את תפיסתם של הבעש"ט ובני חוגו, את עולמם ואת דרך פעולתם.14
העשרה - קישורים
שירו של אמיר גלבוע, "רבי ישראל בעל שם טוב על בורות החמר", בצירוף ניתוח והסברים
מאמר של דב נוי, אגדות הבעש"ט בהרי הקרפטים – באתר דעת
מאמר של מ"ש גשורי, הבעש"ט – מפענח הניגון החסידי: על תרומתו של הבעש"ט למוזיקה היהודית – באתר דעת
מאמר של גרשון קיציס, האגדה במשנת הבעש"ט – על מקומו של לימוד האגדה בתנועת החסידות – באתר דעת
מאמר של יעל אראלי, מהבעש"ט עם הרב הצדיק מו"ה מיכל מזלאטשוב – עיון בסיפור החסידי – באתר דעת
מאמר של יצחק אלפסי, ר' ישראל בעל שם טוב – חייו ותורתו – באתר דעת