הגר
שפחתה של שרה ואימו של ישמעאל בן אברהם. לפי דרישת שרה, גורשה עם בנה לאחר הולדת יצחק, אך זכתה לראות בהתגשמות עתידו של ישמעאל, כהבטחת האל לאברהם.
הגרהגר המצרית הייתה שפחתה של שרה (בראשית טז 1). בעקבות עקרותה רבת השנים הציעה שרה את הגר לאברהם כדי שתלד לו בן, שיהיה גם בנה שלה, ותקוותה הייתה – "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (טז 2). אחרי שהגר הרתה לאברהם, היא התחילה לזלזל בגברתה העקרה, ויחסה המזלזל גרם לשרה להתעמר בה. הגר ברחה למדבר מפני גברתה, ושבה אליה רק אחרי שקיבלה הבטחה מאלוהים שזרעה "לֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב", וכי היא תלד בן – ישמעאל שמו, שיהיה "פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ" (טז 9 – 12).
הגר שבה אל גברתה וגם ילדה את בנה, אך אחרי שיצחק נולד – ישמעאל החל מצחק"1 ושרה דרשה מאברהם לגרש אותו ואת אמו, גם כדי למנוע ממנו את זכות הירושה המשותפת עם יצחק (כא 10). דרישה זו הייתה רעה בעיני אברהם, אך הוא מילא אחריה בעקבות דברי ה' והבטחתו "וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא" (כא 13). הגר ובנה גורשו אפוא מבית אברהם ותעו במדבר. ישמעאל עמד למות בצמא, אבל מלאך אלוהים התגלה להגר, והבטיח "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר" וכי ישמעאל יהיה לגוי גדול. לעיני הגר נתגלתה באר מים, וישמעאל ניצל. וכפי שהבטיח המלאך – "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל". הגר ובנה חיו במדבר פארן, והגר לקחה לבנה "אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית כא 15 – 21).
חז"ל זיהו את הגר המצרית כבת פרעה:"הגר בתו של פרעה הייתה, וכיוון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו. אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר". לפי תפיסת חז"ל, נתינתה של הגר לאברהם נחשבה לזכות גדולה: שרה מצוטטת במדרש כאומרת להגר: "אשרייך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה". זלזולה של הגר בשרה גבירתה אינו מפורט במקרא, אך מדרשי אגדה ממלאים את החסר ומצטטים את הגר כאומרת: "שרי גבירתי, אין סתרה כגילויה. נראית צדקת – ואינה צדקת. אילו הייתה צדקת – ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי!"2 חז"ל הצדיקו את גירוש הגר וישמעאל; ואת הצלת הגר ובנה במדבר זקפו לזכות אברהם:" ויקרא מלאך אלהים אל הגר – בזכותו של אברהם".3
השירה העברית מייחדת מקום להגר ולסבלה. ישראל אלירז מתאר את ייאושה ובדידותה של הגר הבורחת משרה גבירתה: "אָנָה תֵּלֵךְ לְבַדָּהּ עַל גַּבֵּי קַו שׁוֹתֵק / שֶׁהִתְוָה לְרַגְלֶיהָ עַל יְדֵי הַגְּבָעוֹת?"4 יוכבד בן דור מתייחסת לרגשותיה של הגר כלפי אברהם, ומתארת את אהבתה אליו – עד לגירוש: "אַחַר כָּךְ גָּלְתָה אֶל תּוֹךְ עַצְמָהּ/ אוֹמֶדֶת אַהֲבָתָהּ מִמֶּנָּה וָהָלְאָה / הַכְּנִיסָה אֲסוּרָה. / עַל מִפְתָּן הִנִּיחָה תְּשׁוּקוֹתֶיהָ / וְכָל מַה שֶּׁקָּרָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה" ובדרך דומה גם הגר בשיר של ק"א ברתיני מחליטה להשכיח את עברה ולהתמקד בדאגה לבנה ישמעאל: "הַלַּיִל הַהוּא שֶׁבּוֹ אֻכַּלְתִּי / מֵאֲחוֹרַי נִקְבַּר. / קוּם, בְּנִי, / מַלֵּא הַחֵמֶת./ אָרֹךְ הוּא הַמִּדְבָּר."5
את הסתגלותה של הגר למצב שנכפה עליה – לחיות במדבר, היא ובנם לבדם, תוך הכרת תודה על הצלתו – מתאר ב"נ סלקינר : "אֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר פֹּה. לִי נָתַן הַמִּדְבָּר / מַתָּנָה, וַאֲנִי – גַּם אֲנִי לוֹ אַתֶּן מַתָּנָה – / אוֹתְךָ, מַחְמַדִּי. וְיָשַׁבְתִּי בַּמִּדְבָּר / וְגָדַלְתָּ בּוֹ וְאָהַבְתוֹ בְּכָל מְאֹדֵךְ."6