הוֹשַׁעְנוֹת – וְהוֹשַׁעְנָה רבה
תפילה שנאמרה בסוכות בבית המקדש סביב המזבח כחלק מבקשות המים. ביום נאמרת בבית הכנסת כחלק מתפילת שחרית בחג הסוכות.
לפי עדות המשנה,1 בתקופת המקדש נהגו להקיף את המזבח בכל אחד מימי חג הסוכות עם ענפי ערבה, כאשר ביום השביעי הקיפו את המזבח שבע פעמים. כיום, בכל יום מימי הסוכות נוהגים להקיף את הבימה בבית הכנסת בתפילת הבוקר. בזמן ההקפות מחזיקים המתפללים בידיהם את ארבעת המינים ואומרים פיוטים מיוחדים לחג הנקראים – הוֹשַׁעְנוֹת.2
בששת ימי החג הראשונים, הכוללים את החג עצמו ואת חמשת ימי חול המועד, מקיפים הקפה אחת. ואילו ביום השביעי של חג הסוכות, שהוא היום השישי של חול המועד, מקיפים בבית הכנסת שבע הקפות.3
יום זה – הוֹשַׁעְנָא רבה (הושענא הגדול) – נקרא כך משום ריבוי ההקפות וריבוי הפיוטים הנאמרים בו. יום הושענא רבה נחשב במסורת הקבלית לסיום ימי הדין של תשרי: גזר הדין שנכתב בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים נמסר ביום זה. לפיכך נוהגים לברך זה את זה בברכת "פתקא טבא" (פתק טוב, גזר דין טוב – בארמית) ולהקדיש את ליל הושענא רבה ללימוד, הוא "תיקון ליל הושענא רבה", הכולל לימוד של פרקי תורה, משנה וקטעים מספר הזוהר.