היישוב הישן

היהודים שחיו בארץ ישראל עד שהחלו העליות הציוניות בסוף המאה ה-19. בשנות ה-80 של המאה ה- 19 מנה היישוב הישן כ- 24,000 יהודים, רובם בירושלים. היישוב הישן כלל שתי קבוצות עיקריות- ספרדית ואשכנזית – שבמרכזן עמדו תלמידי ישיבה "שתורתם אומנותם".

רוב אנשי היישוב הישן התקיימו מכספי החלוקה – מנדבות ותרומות ששלחו קהילות היהודים בחוץ לארץ ליהודי ארץ ישראל. יש המעריכים כי באותה תקופה התקיימו כ-85% מכלל יהודי ארץ ישראל מכספי החלוקה ומתרומות. ביישוב הישן – "אורח החיים היה שמרני ונוקשה, כשהרבנים משגיחים בקפדנות על קיום המצוות" בעיקר בקרב היהודים האשכנזים.

בקרב היהודים (והרבנים) הספרדים הייתה פתיחות רבה יותר למגע עם הסביבה הנוכרית, ללימוד שפות וגם לרכישת מקצוע.¹