הכוהן הגדול והכוהנים במקרא

הכוהן הגדול היה ראש הכוהנים, בני שבט לוי, שהוקדשו על פי המסורת לשרת במשכן ואחר כך בבית המקדש. תפקידי הכוהן הגדול והכוהנים עברו בירושה, וחייבו קדושה מיוחדת. לפיכך חלו על הכוהנים ציוויים ואיסורים מיוחדים הקשורים לדיני טהרה, ובהם האיסור להיטמא למת ולהתחתן עם אישה גרושה (ויקרא כא – כב).

הכוהנים הופקדו על העבודות המקודשות יותר במקדש, ובהן הקרבת קרבנות, העלאת קטורת והדלקת הנרות במנורת המקדש. הכוהנים הוקדשו לתפקידם – לעבודת הקדוש – בטקס מיוחד שהתקיים לאחר תקופת הכנה – ימי המילואים (ויקרא ח 1) – ומכאן מקור המושג "מילואים" בלשון ימינו. עבודות העזר במקדש נעשו בידי אחרים מבני שבט לוי: במשפחת לוי המקורית, הנזכרת בספר שמות, היו שלושה בנים – גרשון, קהת ומררי. אהרן ומשה היו נכדיו של קהת, והכוהנים היו צאצאיו של אהרן, הכוהן הגדול הראשון.