הכוזרי
ספרו הפילוסופי של ר' יהודה הלוי (ספרד, המאה ה-12), ובו מתווכח המחבר עם הפילוסופיה, ובעיקר עם שתי הדתות השליטות - הנצרות והאסלאם, כדי להוכיח את אמיתותה של דת ישראל. הספר נכתב במתכונת של דו שיח בין מלך כוזר, "הכוזרי", לחכם היהודי, "החבר".
מבוא
"הכוזרי" הוא ספרו הפילוסופי של ר' יהודה הלוי (ריה"ל) שנכתב במאה ה- 12 בספרד בשפה הערבית-יהודית ונקרא במקור: "הספר להגנת הדת המושפלת והבזויה". יהודה אבן תיבון, המתרגם הראשון של הספר לעברית, הוא שנתן לספר את שמו – "הכוזרי", על שם מלך הכוזרים. הספר כתוב במתכונת של דו שיח ארוך בין המלך – "הכוזרי" ובין החכם היהודי – "החבר" .1
המלך מציג בספר שאלות נוקבות על תורת ישראל ועל גורל העם היהודי, והחכם היהודי משיב בכנות; ובהיעדר תשובה אף מוכן להודות "מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר".2 בספר זה מתווכח יהודה הלוי עם הפילוסופיה ועם שתי הדתות השליטות – הנצרות והאסלאם, במטרה להוכיח את אמיתותה של דת ישראל, לחזק את האמונה "בלב כל יחיד ובלב האומה כולה"3 ולהדגיש את "טיבה וערכה של בחירת [עם] ישראל" כיסוד בהגותו.4
ספר הכוזרי: רקע היסטורי ומטרות
ספר הכוזרי נכתב על רקע אירועים חיצוניים: הייתה זו ראשיתו של הכיבוש מחדש של ספרד המוסלמית בידי הנוצרים, תקופה שבה סבלו היהודים לסירוגין מרדיפות המוסלמים ומגזירות הנוצרים. במציאות שכזאת התגברה הרגשת הנחיתות והגלות בקרב היהודים, שמצאו את עצמם נרדפים ומדוכאים בידי מוסלמים ונוצרים כאחד. מכאן שמו המקורי של הספר: "הספר להגנת הדת המושפלת והבזויה".
ספר הכוזרי נכתב גם על רקע התפתחויות בזירה הפנים-יהודית: ערעור על האמונה היהודית ומצוותיה בפירושן הרבני הן מצד הַקָרָאִים הן מצד יהודים. יהודה הלוי החל בכתיבת "הכוזרי" כתשובה על שאלה שהפנה אליו חכם קָרָאִי,5 וגם כמענה לפילוסופיה היוונית, שאיימה לערער את יסודות האמונה היהודית בקרב משכילים בני דורו: "ברק הפילוסופיה החדשה בתקופה זו… משך את לבם יותר מכל דברי הנביאים ומאמרי חז"ל". בקרב המשכילים נחלשה התודעה ההיסטורית של עם ישראל כעם הבחירה. התקווה לגאולה ולשיבת ציון הלכה ודעכה, ובאופן כללי – גרמה הפילוסופיה "מבוכה בלבבות".6 ועל כל הנסיבות, החיצוניות והפנימיות, מעיד יהודה הלוי בקיצור נמרץ בפתיחה לספרו:
"שאול שאלוני לטענות ולתשובות אשר אתי נגד טענותיהם של החולקים על דתנו מבין הנמשכים אחר הפילוסופיה (=המשכילים) ומבין מאמיני דתות אחרות (=מוסלמים ונוצרים), ומבין המינים7 מבני ישראל (=הקראים)".8
בספר הכוזרי יוצא אפוא יהודה הלוי להגן על הדת היהודית המושפלת ולהוכיח כי "אין דת אמת אלא אחת – דת ישראל" וכי כל הדתות האחרות אינן אלא הזיות אליליות או חיקויים לדת ישראל.9
המסגרת הסיפורית של ספר הכוזרי
ספר הכוזרי פותח בסיפורו של מלך הכוזרים, שהיה אדוק בדתו. והנה קרה שבחלום הלילה, פעם אחר פעם, חזר ונגלה אליו מלאך ואמר לו: "כוונתך רצויה בעיני האלוה אך מעשך אינו רצוי."10 המלך הבין שעליו לשנות את דתו ולבחור באחת מן הדתות האחרות שבסביבתו. כדי לזהות את הדת האמיתית פנה מלך הכוזרים לחכמים המייצגים את השיטות והדתות השונות. תחילה הזמין אליו את הפילוסוף כדי שיסביר לו את תורת הפילוסופיה, אך דחה אותה בטענה כי "דבריך נכוחים, אבל אינם נאותים למה שאני מבקש" .11 אחרי הפילוסוף הזמין המלך חכם נוצרי, שיסביר לו את עיקרי הנצרות. גם אותם דחה המלך בטענה שהנצרות "אינה מניחה מקום להיגיון".12 אחר כך הזמין חכם מוסלמי, וזה הוביל אותו למסקנה כי "אכן אין לי לשאול כי אם את היהודים" – ושלח לקרוא לאחד החכמים היהודים כדי להכיר את הדת היהודית. בסופו של דבר השתכנע מלך הכוזרים כי היהדות היא הדת האמיתית והחליט להתגייר. וכך עשו, לפי הסיפור, כל בני עמו.
יהודה הלוי השתמש בסיפור זה כדי להוכיח שמלך גדול, הוא וכל ממלכתו, קיבלו עליהם את הדת היהודית למרות מעמדה השפל והבזוי. זאת ועוד: מלך הכוזרים לא היה פילוסוף וגם לא השתייך לאחת משתי הדתות השליטות, ולפיכך יכול היה לשמש "שופט אובייקטיבי" בוויכוח העומד במרכז הספר בין היהדות לפילוסופיה ובין היהדות לשתי הדתות האחרות.13
מבנה ספר הכוזרי: הדיאלוג
ספר הכוזרי מציג דו שיח פילוסופי ארוך בחמישה חלקים, חמישה "מאמרים" בין מלך הכוזרים – "הכוזרי" ובין החכם היהודי – "החבר". במהלך הדיאלוג14 מציג המלך לחכם היהודי שאלות מהותיות וגם ביקורתיות על תורת ישראל ועל גורלו של העם היהודי, והחכם היהודי משיב לו בצורה כנה וגלויה. וגם כאשר אין לחבר תשובות על שאלה נוקבת של המלך, הוא אינו מנסה להתחמק אלא מודה בפשטות "מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר".15
התבנית הדיאלוגית אפשרה ליהודה הלוי לשים בפי המלך דברי ביקורת על דתות אחרות מבלי להחשיד אותו עצמו או את היהודים ביחס מזלזל כלפי דתות אלו. ובה בעת להעלות שאלות ביקורתיות על האמונה היהודית בלי שייחשד כספקן. זאת ועוד: הכתיבה הדיאלוגית היא הקרובה ביותר לדיבור, ומכאן כוח השכנוע שלה: "כי בדברים הנאמרים בפה אדם נעזר בהפסקה שהוא מפסיק בדיבורו… וכן במידת הרוך והתוקף אשר בדיבורו, וכן בתנועות… ידיו וברמזים שונים…"16. סגנון מיוחד זה של ספר הכוזרי "מלא חיים ותנועה, והוא עז וחריף בפולמוס, בוטח ושליו בסניגוריה, פעמים תקיף ופעמים עליז…".17
יש הסוברים כי הסגנון הדיאלוגי מאפשר לרבי יהודה הלוי להציג עמדה מורכבת בנושאים מסוימים, על ידי הצגת עמדת החבר ומולה את עמדת המלך, מבלי שהוא, כמחבר, נוקט עמדה מפורשת. לפי תפיסה זו, עמדתו של ריה"ל אינה באה לידימ ביטוי בדבריו של החבר והמסר של הספר עולה מהדיאלוג בין שתי הדמויות.18
נושאים מרכזיים בספר הכוזרי
ספר הכוזרי עוסק במגוון רחב של נושאים מתחומי התיאולוגיה, ההיסטוריה, הפילוסופיה, הלשון, תורת הסוד, הלכה ומנהג. חלקו הגדול של ספר הכוזרי עוסק בנבואה – בהתגלות הנבואית, בדמות הנביא, בנביאים כנושאי החכמה האלוהית ובתפקידם, בעיצוב האומה היהודית, בדברי התוכחה שלהם לעם ובקשר שבין הנבואה לארץ ישראל.19
הספר מתאר את ייחודו של עם ישראל שהוא לב העמים – "הלב שבאברים",20 הזוכה להנהגה אלוהית ישירה,21 ואת חשיבותה של ארץ ישראל כארץ הבחירה של העם הנבחר.22 בהקשר זה מתוארת הגלות וחרפתה, אך גם כמיהתם של היהודים אליה והאמונה בגאולה הקרובה. הספר דן באמיתותה של תורת ישראל, בהתגלות האל, במעמד הר סיני ובחטא העגל ובקשר שאין לנתק בין התורה שבכתב ובין התורה שבעל-פה. ספר הכוזרי משבח את הלשון העברית ומדגיש את ייחודה: "זאת היא הלשון אשר בה נגלה האלוה אל אדם ואל חוה."23
הספר נחתם בהודעת החבר, החכם היהודי, על החלטתו לעלות לירושלים בשל געגועיו לארץ ישראל, "המיוחדת לאלוהי ישראל "ואין המעשים שלמים כי אם בה".24
תגובות לספר הכוזרי
ספר הכוזרי עורר תגובות של הערכה והתפעלות במהלך הדורות, מאז כתיבתו ועד היום. יהודה אבן שמואל, בפתיחה לספר הכוזרי בתרגומו ובביאורו, מביא לקט של דברי חכמים ואנשי רוח בשבח ספרו של יהודה הלוי.25 לדוגמה – ר' שם טוב בן שם טוב (המאה ה-15) המליץ כי "הרוצה לעבוד את אלוהיו יחשוק בספר ההוא (=ספר הכוזרי)"; עזריה מן האדומים (1511-1578, איטליה) השתמש בפסוק מספר דברים (יב 19) "הישמר לך פן תעזוב את הלוי"26 ודרש אותו על יהודה הלוי ועל ספר הכוזרי, "אשר כל יהודי נאמן בבריתו יאות לו ללמדו לעצמו"; לגר"א (הגאון מווילנה) מיוחסת האמרה כי "ספר הכוזרי הוא קדוש וטהור. עיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו". אחד העם, במאמרו "שינוי הערכין", מזכיר כי "עוד לפני שמונה מאות שנה היה בישראל פילוסוף-משורר, אשר הכיר טיבה וערכה של בחירת [עם] ישראל ועשה אותה יסוד לשיטתו".27 המשורר חיים נחמן ביאליק כתב כי "ריה"ל היה החוקר הראשון שייסד את הרעיון הלאומי על היות התוכן הלאומי קשור בצורה הלאומית – הארץ, הלשון, המצוות, כך שלא יצויר זה בלא זה."28 הסופר ש"י איש-הורוויץ (1862-1922) כתב מאמר נוקב נגד ספר הכוזרי, בעיקר על רקע עמדתו כי השיטה השכלתנית, הרציונליסטית, של רמב"ם היא זו הראויה – ולא גישתו הרגשית של יהודה הלוי. עם זאת, מצא לנכון לציין ברגשנות לא מעטה כי "ספר הכוזרי אינו ספר במובן הרגיל. הוא יותר מספר, זוהי השתפכות הנפש… זוהי פואמה אלוהית. שיר השירים של היהדות."29
חוקרים בני ימינו העוסקים בפילוסופיה קובעים כי ספר הכוזרי "הוא אחת היצירות החשובות במחשבת ישראל בימי הביניים".30 וגם מי שטוען כי "אין להתייחס אל ספר הכוזרי כאל חיבור פילוסופי, הוא לא נועד להיות כזה, והוא גם אינו רואה מעלה במעמד חיבור פילוסופי", מוסיף ואומר כי "יש הרואים בריה"ל את הוגה הדעות היהודי המובהק ביותר שקם בימי הביניים".31
תרגומים לספר הכוזרי
ספר הכוזרי נכתב כאמור בערבית-יהודית וזכה לשלושה תרגומים עיקריים: התרגום הראשון נעשה כ-30 שנה לאחר כתיבתו – בידי יהודה אבן תיבון. תרגום זה מבוסס על "נאמנות מוחלטת למקור", הקפדה על "רוח הלשון העברית", ועליו מבוססים "כל הפירושים שבידנו… גם התרגומים ללשונות לועזיות".32
במשך כ- 800 שנה היה זה התרגום היחידי לעברית שנשמר הן בכתבי יד והן בדפוסים רבים.33 תרגום בן ימינו של ספר הכוזרי נעשה בידי יהודה אבן שמואל ויצא לאור בהוצאת דביר בשנת תשל"ג-1972. תרגום זה משלב "נאמנות למקור [בערבית], קפדנות מדעית וסגנון עברי מעולה".34 תרגום שלישי, אף הוא בן ימינו, נעשה בידי הרב יוסף קאפח ויצא בהוצאת מכון משנת הרמב"ם בשנת תשנ"ז-1997. ייחודו של תרגום זה בהצגת הטקסט בשני טורים, זה לצד זה: באחד המקור בערבית ובשני התרגום לעברית.
החל במאה ה-17 תורגם ספר הכוזרי גם לשפות אירופה: לטינית (1660), ספרדית (1662), גרמנית (1865, 1869), אנגלית (1905), צרפתית (1932), ואיטלקית (1960).
העשרה - קישורים
מאמר מאת יהודה אייזנברג , "מתוהה למאמין: צורה ותוכן בספר הכוזרי" – באתר דעת
מאמר מאת יוחנן סילמן, "הכלל האנושי בספר הכוזרי" – באתר דעת
מאמר מאת יוחנן סילמן, "מעשה העגל באספקלריה של ספר הכוזרי" – באתר דעת
מאמר מאת יוחנן סילמן, "הטעמים השיטתיים לרעיון בחירת עם ישראל בספר הכוזרי" – באתר דעת
מאמר מאת הרב יצחק שילת, "סגולת ישראל – גישת ריה"ל וגישת הרמב"ם" – באתר ישיבת ברכת משה