הראשון לציון

מקורו של תואר כבוד זה – בירושלים של המאה ה-17: אז הוענק התואר "הראשון לציון"" לרב הראשי של קהילת היהודים בירושלים. כ-200 שנה לאחר מכן, במאה ה-19, התמנה הראשון לציון לנציג הרשמי של כל היהודים בארץ ישראל בפני השלטון העות'מאני (ששלט אז בארץ). ובימינו משמש כינוי זה כתואר כבוד של הרב הראשי הספרדי במדינת ישראל. "הראשון לציון" הראשון במדינת ישראל היה הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.
מקור הצירוף "ראשון לציון" – בפסוק מספר ישעיהו (מא 27): "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן."¹