הרומנסה בלאדינו

הרומנסה היא יצירה ספרותית ייחודית של העם הספרדי – סוגה (ז'אנר) ספרותית מוזיקלית הנחשבת "תווית היכר תרבותית" של השפה הספרדית ותרבותה. הגרסה הספרדית היהודית של הרומנסה היא הרומנסה שנכתבה בלאדינו, שתפסה מקום מרכזי בתרבותה והגיעה לשיאה במאות 15 – 16. אך גם לאחר גירוש ספרד המשיכה הרומנסה להתפתח ו"נשמרה באהבה רבה והועברה בעל פה ובאמצעים ספרותיים מדור לדור."¹

במשך השנים התגבשו שני סוגים של רומנסה בשתי תפוצות של היהודים הספרדים: בארצות הבלקן – ובצפון אפריקה. בכל אחת מן התפוצות המשיכה הרומנסה להתפתח תוך שילוב השפעות מקומיות שבאו לידי ביטוי גם בלחנים וגם בנושאים. תכניה עברו עידון והותאמו לערכים יהודיים, ונוסף לה מוסר השכל.
הרומנסות עוסקות בעיקר בנושאים מחיי הרגש – אהבה על ביטוייה, ידידות, שנאה וקנאה, נאמנות ובגידה – ואותן שרו צעירים וצעירות בהזדמנויות מתאימות, וגם אמהות – כשירי ערש לתינוקות. הילדים, ששמעו את אמם שרה את הרומנסות לאחיהם הקטנים, למדו את הרומנסות ושרו אותן בבגרותם (על הרומנסות ועל השירה בספרדית יהודית, עזרא ברנע, "רננות" מכון למוסיקה יהודית – באתר  משרד החינוך). הרומנסות כוללות גם שירי שבח לאל, שירים על דמויות מן התנ"ך, שירי געגועים לארץ ישראל ושירים לאירועים ולטקסים בחיי האדם ובמעגל השנה (בתיה מעוז, הרומנסה של היהודים הספרדים מתורכיה ומארצות הבלקן , פעמים 7, תשמ"א – 1981, עמ' 50 – 63).

כאמור, הרומנסה בלאדינו השתמרה לאורך הדורות בקרב היהודים הספרדים, וחוקרים ספרדים בני ימינו עוסקים בחקירתה. יש הטוענים כי הרומנסה הספרדית היהודית "משמרת בצורה ייחודית ומרתקת" צורות ספרותיות ספרדיות שנעלמו זה מכבר מן המסורת של הרומנסה ההיספאנית של דוברי הספרדית.