הסלנג העברי
לשון דיבור שאינה לשון כתיבה. הסלנג עממי, אופנתי וזמני – ואינו תקני מבחינה לשונית. בימינו הולכים ומיטשטשים הגבולות בין העברית התקנית לסלנג, והוא ניזון משפות זרות – בעיקר מאנגלית.
"הסלנג הוא השירה של האדם הפשוט," כך קבע בלשן בריטי, וכך סבורים בימינו מומחי לשון בארץ ובעולם, שאינם רואים בסלנג "השחתה" של הלשון התקנית או גילוי של שפה דלה ולקויה, אלא "ביטוי אותנטי של התרבות הפופולרית" כמו גם מאפיין לשוני של קבוצה חברתית מסוימת.1
לפי התפיסה המקובלת בימינו, הגדרת הסלנג אינה מבוססת על מאפיינים לשוניים ודקדוקיים – אלא על מאפיינים חברתיים של משתמשיו, המודעים בדרך כלל לחריגה של הסלנג מן הלשון התקנית.
השימוש בסלנג הוא בדרך כלל ביטוי ל"התנהגות אופנתית" ולהשתייכות למעגל חברתי מסוים, ויש בו משום מחאה נגד הלשון התקנית והממוסדת. הסלנג העברי "עשיר בקונוטציות רגשיות" ומשתמש בביטויים של התפעלות, הדגשת יתר והפרזה – כגון: שיגעון, משגע, אגדה, יופי חי, גזעי, מטריף, משהו-משהו, חבל על הזמן, כביר, ענק, מדהים, מהמם, פיצוץ, סוף הדרך, סוף העולם.2
הסלנג העברי הוא חלק מתהליך הפיכתה של העברית משפה רדומה לשפת דיבור, והוא מדגים את הפן העממי של השפה המתחדשת. הסלנג העממי הוא אופנתי ולכן גם זמני: "אין לך דבר שהוא מת יותר מהסלנג של אתמול…".3 מאחר שהסלנג מתיישן מהירות, מרבית המילים והניבים מתחלפים בתדירות גבוהה – וכך גם בסלנג העברי: המילים אחלה וסבבה הם תחליף למילים אחסאן ופנאן, שאינן ידועות כלל לבני הנוער והצעירים של תחילת המאה ה-21. אלה גם אינם מסוגלים להבין את התשובה הסלנגית לשאלה הנצחית: "למה? כובע!"
הסלנג נחשב ללשון דיבור לא תקנית שאינה לשון כתיבה. אך בימינו – למורת רוחם של רבים מדוברי העברית ואוהביה – הולכים ומיטשטשים הגבולות בין הסלנג ובין הלשון התקנית. הסלנג חודר לאמצעי התקשורת, לפרסומות ולמותגים של חנויות ומפעלים, ויש לו גם ביטוי בספרות היפה, בעיקר במחזות ובדיאלוגים.4
בשפות רבות מבוסס הסלנג על רבדים עתיקים של השפה (כגון: בצרפתית) – אך הסלנג העברי ניזון משפות זרות – תחילה מערבית, יידיש ורוסית5 – אך כיום בעיקר מן האנגלית, השפה השלטת ברשת האינטרנט. האנגלית לימדה אותנו לדסקס, לפלרטט ולפנטז, וגם להבין אם זה "עושה שכל" (makes sense) – או לא, ואז קיבלנו "רגליים קרות" (cold feet) כתחליף לפיק ברכיים. ובאותה הזדמנות החלטנו להמיר את ברכת השלום ולהתראות בשתי מילים קצרות ופשוטות באנגלית: הַי (hi) – ובַּי (bye).