ביטויים ופניני לשון מסיפור שאול המלך
הלך לחפש את האתונות ומצא את המלוכה
בשמואל א פרק ט מסופר ששאול בן קיש יצא לחפש את האתונות האובדות של אביו, ובעצת נערו שנלווה אליו בחיפושים, הגיע אל שמואל הנביא כדי לבקש את עזרתו באיתור האתונות. וכך, בבלי דעת, הגיע שאול בסופו של דבר אל המלוכה: ה' הודיע לשמואל מבעוד יום על הגעתו הצפויה של שאול, וציווה עליו למשוח אותו למלך על ישראל (שמואל א ט 3 – י 1).
אמרה זו קיבלה בלשון ימינו משמעות מושאלת: מי שמחפש את האתונות ומוצא את המלוכה הוא מי שעוסק בעניינים פעוטים, בזוטות ומגיע במפתיע לגדולה.
"הגם שאול בנביאים?!"
הביטוי "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?!" (שמואל א, י 11; יט 24) מביע תמיהה, ספק שאלה ספק קביעה, על יכולת ההתנבאות של שאול המלך. ביטוי זה הופיע בפעם הראשונה בסיפור משיחתו של שאול בסתר בידי שמואל לפי צו האל. משיחתו של שאול הביאה לשינוי באישיותו וביכולותיו: רוח ה' צלחה עליו, והוא היה "לאיש אחר", וכאשר פגש בדרכו חבורת נביאים הצטרף אליהם והחל להתנבא – אף כי לא היה נביא ולא בן נביא.1
תופעה בלתי צפויה זו עוררה תמיהה בקרב מי שהכיר את שאול "מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" וראה "וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא". מכריו שאלו: "מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ? הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?!" (י 11). והמקרא מוסיף ומעיר, כי התופעה והתמיהה היו כבר אז לניב: "עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל – הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים" (י 12). בהמשך מסופר על הזדמנות נוספת שבה התנבא שאול בהשראת חבורת נביאים שהייתה עם שמואל. גם שם הגיבו הנוכחים על התנבאותו באותה תמיהה: " הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים?!" (יט 24). ואולם יש הבדל בין שתי ההתנבאויות: ההתנבאות הראשונה של שאול אחרי משיחתו למלך מוצגת במקרא באור חיובי, והתמיהה נלוותה אליה משום שאיש לא ידוע, שלא הוכשר לנבואה, החל פתאום להתנבא. ואילו בפעם השנייה יש לנבואה הקשר שלילי: שאול, מלך ישראל, הצטרף לנביאים מתלמדים, פשט את בגדי מלכותו – פעולה שיש בה משום השפלה עצמית – ובהיותו עירום, התנבא דברים קשים על עצמו ועל מלכותו.2
בלשון ימינו משמש הביטוי במשמעות מושאלת, ובא לציין אדם המתחיל לפתע לעסוק בדבר שאינו בקי בו או שאינו ראוי לו.
"נחבא אל הכלים"
במקור המקראי ביטוי זה מתאר את המקום שבו שהה שאול בן קיש בזמן טקס המלכתו הראשונה במעמד העם, ביישוב מצפה. ההמלכה התקיימה אחרי משיחתו למלך בסתר. בזמן ההמלכה הטיל שמואל גורל לעיני העם כדי להודיעם במי בחר ה' למלך. תחילה עלה בגורל השבט – בנימין, אחר כך המשפחה – משפחת המטרי, ולבסוף – שאול. אך שאול עצמו לא נמצא, ולפיכך פנה שמואל שוב לה' לברר היכן שאול, ותשובת ה' הייתה "הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים (שמואל א, י 20 – 23), היינו, נמצא במקום שבו מאוחסנים כל הכלים, החפצים,3 שהביא אתו העם לטקס. בלשון חז"ל קיבל הביטוי משמעות מושאלת, והיא קיימת גם בימינו: אדם צנוע הבורח מן השררה והכבוד. 4