השואה

מבוא

השואה הייתה אסון חסר תקדים "גם בהיסטוריה רבת הסבל" של העם היהודי וגרמה ל"זעזוע נפשי ורוחני איום". בשנות השואה (1939 – 1945) הייתה האנטישמיות למרכיב מרכזי באידאולוגיה הנאצית,¹ שראתה ביהודים גזע נחות ומסוכן, ולפיכך גייסה את כל הישגי הטכניקה והארגון להשמדתו של העם היהודי.
התעמולה הנאצית השפילה את היהודים לדרגה של "כינים ומזיקים", שחובה להכחידם באש ובגזים למען "טיהור העולם."² אך גם בתנאים בלתי אנושיים אלו גילו היהודים יכולת עמידה רוחנית ופיזית ואף נקטו בפעולות של התנגדות נגד הנאצים.
בשואה נרצחו כשישה מיליון יהודים³ ונחרבה יהדות אירופה, שהייתה עד אז הריכוז היהודי הגדול בעולם. השואה הייתה לאירוע מרכזי בזיכרון ובתודעה של עם ישראל ומדינת ישראל. ויש המוצאים קשר נסיבתי בין השואה להקמת המדינה. מדינת ישראל קבעה בלוח השנה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה"⁴ והקימה בחוק את מוסד יד ושם להנצחת השואה וקורבנותיה.

מעט יוצרים: הזהו אדם?

מאת:

• פרימו לוי

"אתם היושבים באין מחריד
במשכנות מבטחים;
אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד
בשובכם הביתה עם דמדומים:
התבוננו וראו הזהו אדם
העובד בביצה הקרה;
הוא, שאינו יודע מנוחה ונלחם
למען פת-לחם זעירה.
שבעבור "כן" או "לא" לבן-מוות היה.
התבוננו וראו האם אישה היא זאת.
בת בלי שם ובלא שיער;
שלא נותר בה עוד כוח לזכור,
שעיניה ריקות וצונן חיקה
כצפרדע ביום חורף וכפור.
הרהרו וזכרו כי כל זאת אירע
והיו הדברים האלה:
אשר אנוכי מצווכם
לחקוק בלבבכם.
ושיננתם אותם לבניכם
בשבתכם בבית בלכתכם בדרך,
בשוכבכם ובקומכם.
והיה כי תידומו – יאבדו בתיכם
ויך בכם החולי מכף רגל עד קדקוד.
ויהפכו מכם פניהם יוצאי חלציכם, עוד.

* פרימו לוי, הזהו אדם?, הוצאת עם עובד, תשנ"ה – 1999.
הסופר פרימו לוי (1919 – 1987), ניצול שואה, כימאי יליד העיר טורינו שבאיטליה, נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ בשנת 1944. הצורך לכתוב את הספר נולד, לדבריו, "עוד לפני השחרור וגם אחריו" – והוא "גבר על כל צרכינו הבסיסיים האחרים". לוי ניצל בזכות כישוריו המדעיים, שלהם נזקקו הנאצים בשלב האחרון של המלחמה. "כל בני אנוש חייבים לראות בהיסטוריה של מחנות הריכוז אות אזהרה לסכנה האורבת באופק," כתב פרימו לוי בהקדמה לספרו.

השואה: הגדרה ומשמעות

המושג "שואה" מציין את גורלם של יהודי אירופה מתחלת המלחמה (תרצ"ט – 1939) ועד לתבוסתה של גרמניה הנאצית (תש"ה – 1945). המילה "שואה" נזכרת לראשונה במקרא, ופירושה: חורבן, הרס וכיליון. המילה מופיעה בספרי נביאים אחרונים ובכתובים: "וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי" (ישעיהו מז 11), וכן בצירוף "שואה ומְשׁוֹאָה", שפירושו: כליה והשמדה, אסון שאין נורא ממנו: "יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה" (צפניה א 15).⁵
בלועזית נקראת השואה הוֹלוֹקוֹסְט (Holocaust), מילה שמשמעותה המקורית: חורבן מוחלט של חיים, במיוחד באש, ובכך היא גם מרמזת לשריפת היהודים במחנות ההשמדה.⁶
המושג "שואה" נועד להבחין בין אירוע זה לבין אסונות קשים אחרים שפקדו את עם ישראל, ולהעניק לו את משמעותו הייחודית בהיסטוריה היהודית: השמדה שנועדה להכחיד באופן מוחלט, שיטתי וחסר תקדים את כל היהודים, "כאילו פרצו ממעמקי הנפש האנושית כוחות של שנאה והרס", שמדינות העולם (והיהודים עצמם) "לא שיערו את עוצמתם"⁷ ואת ממדיהם. בשואה נספו כשישה מיליון יהודים, כמחציתם – יהודי פולין – ובהם כמיליון וחצי ילדים.⁸
במלחמת העולם השנייה נגרם סבל עצום למדינות ולעמים, אך הוא אינו דומה לשואת העם היהודי – "לא בצורתו (ההתעללות, ההשפלה, המיתות המשונות), לא באופיו (רצח המוני של נשים, זקנים, ילדים ותינוקות), לא בהיקפו (כשליש מן העם היהודי) ולא בטוטאליות שבו" – הצבת היעד שאף יהודי לא יימלט מגורלו.⁹

רדיפה והשמדה: שלבים עיקריים

האידאולוגיה הנאצית¹⁰ התבססה על הרעיון של "סדר חדש" – סולם עדיפויות של גזעים ועמים, שעל פיו נקבעה עליונותו של הגזע הארי (הגרמני) על הגזעים "הנחותים" במזרח אירופה (ובאסיה) ונגזרה השמדתם של "חיים לא ראויים" – בראש ובראשונה של היהודים, הארכי-אויב של גרמניה הנאצית.¹¹

בשנת 1935 החלה חקיקה אנטי-יהודית בגרמניה ("חוקי נירנברג"), שהגבילה את מעמדם וזכויותיהם של יהודי גרמניה.¹² החרפה ברדיפות היהודים בגרמניה החלה בשנת תרצ"ז – 1937, כאשר השלטון הנאצי ראה ביהודים אויבים מבית, בתוך גרמניה – ומחוץ, ברחבי העולם.
כבר בשנת 1938 החלו מאסרים של קבוצות יהודים במחנות ריכוז, תחילה כדי להפחידם ולהניעם להגר מגרמניה. רדיפות היהודים התגברו והתרחבו במהלך שנת 1938 בעקבות סיפוח אוסטריה, ההשתלטות על צ'כוסלובקיה ואירועי ליל הבדולח. לאחר תחילת המלחמה המשיך השלטון הנאצי לרדוף את היהודים וכעבור שנתיים הוקמו הגטאות המרכזיים בפולין – בלודז' ובוורשה.
השלב המכריע ברדיפות היהודים החל זמן קצר לאחר הפלישה לברית המועצות (יוני 1941). אז העלה היטלר לראשונה את הרעיון לגיבוש "פתרון כולל" ל"בעיית היהודים". רעיון זה תורגם מיד להשמדת יהודים בשטחים הכבושים בברית המועצות – הרג המוני של גברים, נשים וילדים.

במקביל החלו להתגבש תכניות לפינוי יהודים ולפיתוח אמצעים להשמדה המונית של כלל יהודי אירופה. תכנית זו, שנדונה בוועידת ואנזה (ינואר 1942), הייתה הפתרון הסופי לבעיית היהודים בכל רחבי אירופה. בכמה ארצות, ובהן סלובקיה ורומניה, "היו השלטונות נלהבים לא פחות מן הנאצים להיפטר מתושביהם היהודים ולהרוג אותם".¹³

עיקר תכנית ההשמדה של היהודים ברחבי אירופה הכבושה התבצעה עד סיומה של שנת 1943 בתאי הגזים של מחנות ההשמדה שהוקמו על אדמת פולין הכבושה.¹⁴ אך גם במהלך שנת 1944, ולמרות מצבם הנחות של הנאצים במלחמה, להיטותם למלא את "השליחות הקדושה" של ביעור היהודים מן העולם לא פסקה, כפי שמעידה השמדתם של יהודי הונגריה.¹⁵
השלב האחרון של ההשמדה ההמונית של היהודים היה בשבועות האחרונים של שנת 1944 ובתחילת שנת 1945, בצעדות המוות שכפו הנאצים על אותם יהודים ששרדו במחנות הריכוז וההשמדה: צעדות ברגל בשלג הכבד לכיוון גרמניה. וכל מי שכשל או מעד במהלך הצעדה – נורה ונרצח במקום.

תגובות היהודים לשואה

במבט לאחור על השואה (1933 – 1945) אין מנוס מן הקביעה כי העם היהודי לא הצליח להגן על חייהם של ששת המיליונים שנרצחו. אך ההכרה כי השמדה מאורגנת, שיטתית ומקיפה של היהודים אכן אפשרית – היא הבנה שבדיעבד, לאחר השואה, שלא נתפסה כאפשרית בתקופת השואה עצמה. יש היסטוריונים שמבחינים בשישה שלבים בתגובתם של היהודים באירופה למדיניות הנאצית של רדיפות והשמדה:¹⁶
השלב הראשון החל עם עליית הנאצים לשלטון (ינואר 1933) ונמשך כמה חודשים. הוא גרם לזעזוע ראשוני בקרב יהודי גרמניה, שהיה מלווה במחאות ובהקמת ארגוני סיוע יהודיים והביא לגל ההגירה הראשון.
בשלב השני (קיץ 1933 – סתיו 1938) היו עליות וירידות ביחס הנאצים ליהודים, ¹⁷ויהודי גרמניה חיו בתחושה שיוכלו להתמודד עם המצב ולהמשיך בחייהם שם.
השלב השלישי ציין החרפה במדיניות הנאצית האנטי-יהודית שהחלה בשנים 1938 – 1939, בעיקר לאחר ליל הבדולח. בשלב זה הבינו היהודים כי אין סיכוי לשינוי המשטר בגרמניה ויש לארגן הגירה מהירה של היהודים. עם זאת, מרבית העוסקים בנושא לא הבינו שהמצב מחייב דחיפות עליונה של שעת חירום.
השלב הרביעי החל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (סתיו 1939) והשתלטותה של גרמניה הנאצית על פולין ועל יהודיה, שהיו הקהילה הגדולה והתוססת ביותר בעולם ערב המלחמה. לצד חוקים וצווים נגד היהודים החלו הנאצים ברציחות ובהוצאות להורג. חיים אהרן קפלן, מורה יהודי מוורשה, כתב ביומנו: "יהודי פולין עומדים לפני השמדה טוטלית", והוסיף כי ללא עזרה מידית מבחוץ – "נהיה עדים לקטסטרופה חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית, גדושה בייסורי גיהינום".¹⁸ פעילותם של ארגוני עזרה יהודיים – ובכלל זה של היישוב היהודי בארץ – התמקדה במצוקתם הקשה של יהודי פולין, אך היכולת המעשית לסייע הייתה מוגבלת ביותר.
ואז החל השלב החמישי (תחילת 1940 – שלהי 1941), שבמהלכו התרחב הכיבוש הנאצי באירופה, והיה מלווה ברציחות המוניות של יהודים. אסטרטגיית ההישרדות של היהודים הייתה ההחלטה "להחזיק מעמד", בתקווה לקריסת הנאציזם. יהודי פולין, שנאלצו לעבור לגטאות, פעלו באופן בלתי חוקי ובמחתרת. יהודי העולם החופשי ניסו ליצור קשר עם קהילות תחת הכיבוש הנאצי ולהעביר אליהן סיוע בערוצים רשמיים, באמצעות נציגויות דיפלומטיות וגופים ששמרו על קשרים כלכליים עם גרמניה הנאצית. בשלב זה (שקדם לפתרון הסופי) לא נשקלה האפשרות של מבצעי הצלה נרחבים.
השלב השישי הייתה ההשמדה השיטתית והמאורגנת של היהודים בתאי הגזים למימוש הפתרון הסופי של בעיית היהודים. בחודש ינואר 1942 ניסח אבא קובנר בגטו וילנה את ההצהרה: "היטלר מתכוון להשמיד את כל יהודי אירופה." הודעה רשמית של הנהגת היישוב היהודי על השמדת היהודים פורסמה רק לאחר שהגיע לארץ מידע מבוסס על המתרחש, בחודש נובמבר 1942, וביום כ"ג בכסלו תש"ג – 1942 ¹⁹ הכריזו כותרות העיתונים: "יום אבל וצום, תפילה וביטול מלאכה בכל הארץ"; "יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" (תהלים עט 10). שלב זה ציין את ראשית ההכרה בדבר תוצאותיו והיקפיו של הפתרון הסופי.²⁰
במהלך שנות השואה נאלצו היהודים ברחבי אירופה הכבושה להתמודד עם הנסיבות הקשות והמחריפות של המדיניות הנאצית האנטישמית. גם בתנאים הקשים, ובכלל זה בגטאות הצפופים מוכי הרעב והמחלות, נאחזו היהודים בנחישותם להחזיק מעמד. עם תחילת הרציחות ההמוניות והגירושים פנו היהודים לאפשרויות אחרות והחלו תופעות של בריחה, הסתתרות והתנגדות פעילה.

העשרה - קישורים

מרכז המידע על אודות השואה: מאגרי מידע ובהם מחקרים ולקסיקון, תצלומים, יומנים ומכתבים, עדויות, מפות וטבלאות, חפצים ויצירות אמנות – באתר יד ושם 

מאגר מאמרים על השואה, ארכיון תמונות ומסמכים על גטו ורשה ועל שואת יהודי הונגריה, על משפטה של חנה סנש ועוד – באתר דעת