תלמוד בבלי

מבוא

המושג תלמוד כולל שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, ושניהם נוצרו במאות 3 – 5 לספירה בשני מרכזים – בבל וארץ ישראל. שני התלמודים מבוססים על המשנה, אך שלא כמוה הם נכתבו בעיקר בארמית¹ (ולא בעברית).

התלמוד הבבלי זכה למעמד הבכורה, והוא נחשב "לספר היותר חשוב בתרבות היהודית… חוט השדרה של יצירתה ושל חיי עם ישראל בכלל",² "מפעל איתנים אינטלקטואלי" של מאות אמוראים שפעלו בבבל ובארץ ישראל במשך כשלוש מאות שנה. התלמוד הבבלי כולל דיונים על המשנה ובעיקבותיה, והוא נתפס בהלכה כ"סמכות הפרשנית המוסמכת, המרחיבה והיוצרת של משנת ר' יהודה הנשיא".³

לטקסט התלמודי שני היבטים: היבט משפטי הבא לידי ביטוי בדיונים הלכתיים, מנומקים בהרחבה, ובהם טיעונים וטיעוני נגד, ויכוחים ומחלוקות; והיבט ספרותי כללי, בעל "מגמות אמוניות, אתיות וחינוכיות"⁴ ובו מדרשי אגדה רבים ותיאורים מחיי היום-יום. התלמוד נקרא גם גמרא,⁵ והתלמוד כולו נקרא גם ש"ס – שישה סדרים (=חלקים).⁶

מעט יוצרים: המתמיד

מאת:

• חיים נחמן ביאליק

"הוֹ, הוֹ, אָמַר רָבָא, הוֹ תָּנוּ רַבָּנָן!"
הַשַּׁחַר, הַגִּנָּה וְרֵיחַ הַשָּׂדֶה
הִתְעוֹפְפוּ כָעוֹף וַיִּמָּחוּ כֶעָנָן;
הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ נִשְׁכָּחָה, אָבָדָה.
הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ – פֹּה, פֹּה בַמִּקְצֹעַ,
וּשְׁמָשׁוֹת כַּכַּדְכֹּד לָרֹב פֹּה תִזְרַחְנָה –
וּמְלֵא תַעֲצוּמוֹת הַנַּעַר יִנּוֹעַ,
וְעֵינָיו כִּשְׁתֵּי גַחֲלֵי אֵשׁ תִּתְלַקַּחְנָה.
……………………………..
כֹּה יַעֲמֹד הַנַּעַר יוֹם יוֹם עַל מְקוֹמוֹ
מֵאָז אוֹר הַבֹּקֶר עַד רֹאשׁ הָאַשְׁמוֹרָה,
כִּי חַלֵּק יְחַלֵּק לְיָדוֹת אֶת יוֹמוֹ:
הָאַחַת לְצָרְכּוֹ, הַשָּׁלשׁ לְתוֹרָה;
וּכְבוֹדֵד נְזִיר רֵעִים, אַסִּיר אֶל פִּנָתוֹ,
יַעֲמֹד הַנַּעַר לְבֶן-פָּנִים קְמוּט מֵצַח,
וַיָּצַר בַּגְּמָרָא אֶת מְלֹא כָל-נִשְׁמָתוֹ,
וַיָּצַר – וַיִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ לָנֶצַח.

"הוֹי, הוֹי אָמַר רָבָא, אוֹי, אָמַר אַבַּיֵּי!" –
הֲפֹה בֵּית הַיּוֹצֵר לְנִשְׁמַת הָאֻמָּה?
הֲפֹה מְקוֹר דָּמֶיהָ, הַנּוֹטְעִים בָּהּ חַיֵּי
עוֹלָמִים, הַשֹּׁפְעִים בָּהּ אִשָּׁהּ וְחֻמָּהּ?
……………………….
מִי צָפַן הַקְּסָמִים בַּגְּוִילִים הַבָּלִים,
מִי נָתַן הַכֹּחַ לַאֲמָרוֹת עֲבֵשׁוֹת,
לַחְצֹב לֶהָבוֹת מִלְּבָבוֹת חֲלָלִים
וּלְהָתֵז נִיצוֹצוֹת מֵעֵינַיִם עֲשֵׁשׁוֹת?
"הוֹי, הוֹי אָמַר רָבָא!" – הֲתִשְׁמַע, הֲתָחוּשׁ
אֶת-כִּלְיוֹן הַנֶּפֶשׁ, הַחִבָּה הָעַזָּה?
…………………………………………

מתוך: ח.נ. ביאליק, ח.נ. ביאליק: שירים, דביר, תשל"ג, עמ' שיט, שכא.

התלמוד הבבלי - רקע

במאות 3 – 5 היו יהודי בבל התפוצה היהודית החשובה ביותר, "מרכז הכובד של חיי האומה". השלטון הפרסי אפשר להם לנהל חיים עצמאיים ולפתח "סדרי משפט וחברה וחיי תרבות" במידה שלא הייתה קיימת בתפוצות האחרות.

בתחילת המאה ה-3 חזר מארץ ישראל לבבל האמורא אבא אריכא, הידוע בכינויו רב, והביא אתו את המשנה ואת דרכי לימודה.⁷ הוא הניח את היסוד לישיבת סורא וגרם למפנה "בחיי התרבות, המשפט וההלכה של יהדות בבל". בד בבד התפתח בבבל עוד מרכז תורה – ישיבת נהרדעא בראשותו של שמואל, ועם חורבן העיר נהרדעא ירשה ישיבת פומבדיתא את מקומה של ישיבת נהרדעא.

בבבל קמו גם ישיבות אחרות, אך ישיבות סורא ופומבדיתא "היו לבית היוצר של חיי הרוח", והדיונים שהתנהלו בהן בשעת לימוד המשנה היו הבסיס לתלמוד הבבלי. ראשי ישיבות אלו היו מחשובי האמוראים הנזכרים בתלמוד הבבלי: מהראשונים – רב ושמואל, אביי ורבא שדבריהם "ממלאים את התלמוד הבבלי"⁸ – ועד לרב אשי, אשר יתכן שהיה עורכו הראשי.

התלמוד הבבלי - מבנה ותוכן

כאמור, מבנה התלמוד מבוסס על מבנה המשנה, ומכאן חלוקתו למסכתות: התלמוד הבבלי כולל שלושים ושבע מסכתות, ובהן כל המסכתות לארבעה משישה סדרי המשנה (ש"ס) – מועד, נשים, נזיקין וקודשים – ומסכת אחת בלבד לכל אחד משני הסדרים – זרעים וטהרות.⁹

כל מסכת בתלמוד הבבלי מחולקת לפרקים, ובכל פרק סוגיות רבות ושונות. בדרך כלל סוגיה תלמודית קלסית פותחת בציטוט מן המשנה.

אחרי הציטוט באות על פי רוב שאלות הנוגעות לה, כגון: מנין למדו התנאים עניין זה? האין הוא סותר הלכה שנקבעה במקור אחר?¹⁰ מה עוד אפשר ללמוד ממשנה זו?¹¹ האמוראים מנסים להשיב על שאלות כאלה ועל שאלות אחרות, לפרש מילים ומונחים הנזכרים בדברי התנאים, לנמק את ההלכות הנזכרות במשנה, להגדיר איסורים וחיובים, ליישב סתירות ועוד.¹²

כאמור, החלק של התלמוד הכולל את דברי האמוראים בלי המשנה נקרא גמרא. בדיונים ההלכתיים בתלמוד יש טיעונים וטיעוני נגד – מעין פרוטוקול של משא ומתן בין האמוראים בסוגיות הנדונות. עם זאת, לעתים קרובות אין בתלמוד הכרעה הלכתית, וספרי ההלכה שנתחברו בדורות שאחריו (דוגמת משנה תורה, שולחן ערוך) נועדו להשלים את החסר ולהציג דינים והלכות פסוקות על בסיס התלמוד הבבלי.

כאמור, הטקסט התלמודי הוא טקסט משפטי והלכתי מעיקרו, אך לא כולו כזה: התלמוד הבבלי משקף גם את "תחומי ההגות והחיים של העם"¹³ ויש בו גם תכנים ספרותיים: "כרבע מן החומר שבתלמוד הבבלי… שייך מבחינת תוכנו לתחום האגדה".¹⁴ יש בו דרשות והרחבות סיפוריות על סיפורי המקרא, סיפורים על אישים ועל דמויות מתקופת המשנה והתלמוד, חומר הגותי לא-הלכתי בנושאים תאולוגיים ודתיים (דוגמת ימות המשיח, יחסי אדם ואלוהיו) וכן משלים, אמרי חוכמה ופתגמים.¹⁵

עריכת התלמוד

התלמוד הבבלי נוצר והתגבש בישיבות סורא ופומבדיתא בידי אמוראי בבל במאות 3 – 5 לספירה, אך הוא כולל גם מדבריהם של אמוראי ארץ ישראל.¹⁶ יתכן מאד שעורכו הראשי היה רב אשי, ראש ישיבת סורא בסביבות השנים 371 – 427 לספירה, אך הוא נחתם לאחר מכן: יש הסבורים כי "חתימתו הסופית" של התלמוד נעשתה במאה החמישית בידי רבינא, האמורא האחרון בישיבת סורא, וזאת גם התפיסה הרווחת במסורת.¹⁷

לפי חוקרי התלמוד, עבר התלמוד הבבלי "כמה וכמה שלבי סידור ועריכה"¹⁸ עד שהגיע לנוסח שבידינו, והוא "אינו כולו מעור אחד",¹⁹ והמסכתות "אינן מעריכה אחת ומזמן אחד, [אלא] כל מסכת היא יחידה בפני עצמה ואינה תלויה בחברתה…"²⁰ להערכתם, התלמוד הבבלי לא נחתם בימי האמוראים אלא בימי הסבוראים או ה"סתמאים", "אי שם" במאה השישית לספירה²¹ ואולי אף מאוחר מכך.²² לאחר שהתלמוד נחתם הוא התקבל ונעשה מחייב מבחינה הלכתית בכל תפוצות ישראל, ואף נקבע שאין לערער על סמכותו.²³

פרשנות התלמוד ולימודו

לימוד התלמוד הבבלי אינו מבוסס רק על הטקסט התלמודי אלא גם על "פרשניו המרובים לדורותיהם". שלא כבפרשנות המקרא המשמשת כלי עזר "להבנת הכתוב", פרשנות התלמוד "כותבת, למעשה, מחדש את התלמוד עצמו על פי דרכה, בכיוונים שונים", המכתיבים לעתים קרובות "הלכה 'תלמודית' חדשה".²⁴

לתלמוד נכתבה פרשנות ענפה במהלך הדורות ובמרחב התפוצות. רש"י, "גדול מפרשי התלמוד" פירש את רוב התלמוד הבבלי ואולי אף את כולו – אך "לא הכול הגיע לידינו". על דעת לומדי התלמוד באשר הם, "מאז ועד היום", זכה פירוש רש"י "למעמד מיוחד על פני יתר פרשני התלמוד, לזמניהם ולמקומותיהם" – ואין לומד המעלה על דעתו לימוד גמרא "בלא פירוש רש"י שעליה".²⁵

הפרשנים העיקריים שבאו אחריו נקראים "ראשונים", ובהם "בעלי התוספות" ורמב"ן, לצד פרשנים רבים מאוחרים מהם (הנקראים: "אחרונים"). ויש גם פירושים העוסקים בעיקר באגדות שבתלמוד הבבלי.²⁶ בימינו תרגם הרב עדין שטיינזלץ (אבן ישראל) את התלמוד הבבלי כולו לעברית וגם ניקד ופיסק את הטקסט והוסיף ביאורים ומידע קצר.²⁷ ובעקבותיו גם מהדורת שוטנשטיין שבה יש תרגום וביאור לכל התלמוד הבבלי.
מאז תקופת הגאונים²⁸ התלמוד הבבלי הוא הטקסט העיקרי שנלמד בישיבות, ובכלל זה בישיבות התיכוניות בימינו, המשלבות לימודי קודש עם שאר מקצועות הלימוד המקובלים במערכת החינוך הממלכתית. בתחילת המאה העשרים הוקמה מסגרת לימודית כלל עולמית מיוחדת של לימוד הדף היומי בתלמוד הבבלי.²⁹

במסגרת זו לומדים יהודים מכל הקהילות בעולם דף אחד מן התלמוד הבבלי בכל יום, לפי סדר שנקבע מראש, ובתום שבע שנים וחצי (בערך) כל משתתף מסיים ללמוד את 2,711 דפי התלמוד הבבלי. בשנת תשע"ב (2012) הסתיים המחזור השנים עשר של הדף היומי, למרות ההפסקה בלימוד בזמן השואה, ומעריכים כי השתתפו בו אלפי קבוצות לימוד בכל רחבי העולם.

דפוס התלמוד הבבלי

בסוף המאה ה-15 הודפסו לראשונה מסכתות מן התלמוד בספרד (טרם הגירוש) וובעיר שונצינו שבאיטליה בשנת גמר"א – 1484. המהדורה השלמה הראשונה של התלמוד הבבלי – כולל פירוש רש"י ובעלי התוספות – הודפסה בפעם הראשונה בשנים 1520 – 1523 בדפוס דניאל בומברג³⁰ בוונציה שבאיטליה.

מהדורות עתידיות שמרו את צורתו הבסיסית של דף התלמוד וחלוקתו לדפים ולעמודים כפי שנקבעו במהדורת ונציה, עם עזרים שהוסיפו מהדירים שונים, כגון מראי מקום ליד פסוקים מן התורה השזורים בטקסט התלמודי. מהדורה ידועה מן המאה התשע עשרה היא המהדורה של האלמנה והאחים ראם (רוֹם). היא יצאה לאור בפעם הראשונה בשנים תר"ם – תרמ"ו (1880 – 1886), וידועה גם בשם "דפוס וילנה".³¹

במהדורות המודפסות של התלמוד הבבלי, פירוש רש"י מוצג בשוליים הפנימיים של כל עמוד, ופירושיהם של בעלי התוספות – בשוליים החיצוניים. בתקופה שבה הועתק התלמוד ביד, לפני המצאת הדפוס, התהוו הבדלי נוסח בין כתבי יד שונים של התלמוד. פרשנים וחוקרי תלמוד עמלו לעמוד על טיבם של הנוסחים השונים ולהציע הגהות במקומות שבהם חלו לדעתם שיבושים.³²

בתקופת הדפוס פעלו המדפיסים פעמים רבות תחת צנזורה נוצרית ועל כן לעתים הושמטו קטעים שיש בהם מסרים שליליים כלפי הנצרות ותוקנו ביטויים כך שלא ישתמע מהם מסר שלילי כלפי הנוצרים. במהדורות החדשות של התלמוד הבבלי, דוגמת מהדורת שטיינזלץ, שוחזרו חלק מן הקטעים ומן הביטויים הללו.

העשרה - קישורים

אוצר כתבי יד תלמודיים – מבחר של כתבי יד ונוסחים של התלמוד – באתר הספרייה הלאומי

מאמר של בנימין דה פריז, "עריכת התלמוד", המציג גישות אחדות של החוקרים לתהליך העריכה של התלמוד, לזהות העורך, לסתירות ולכפילויות ועוד – באתר דעת

הטקסט המלא של התלמוד הבבלי – באתר מקראנט

מאמר של יפה זלכה, "סיפורי מעשי חכמים בתלמוד ובמדרש" – באתר דעת

על שרפת התלמוד בפריז בשנת 1244 במאמר של יוסף נדבה, "גזרות על ספרים עבריים" – באתר דעת

דברי רמב"ם על התלמוד בפירושו למשנה – באתר דעת

מילון מונחי התלמוד מאת עמירם דומוביץ – באתר דעת

שיעורים מוקלטים של הדף היומי בתלמוד הבבלי – באתרים: 1, 2