ולטר בנימין

ולטר בנימין (1892 – 1940) היה מבקר ספרות יהודי שעסק בחקר הספרות, בעיקר הגרמנית, כמו גם במחקר התרבות והשפה. הוא נולד בשנת תרנ"ב – 1892 בברלין למשפחת סוחרים מיוחסת ומתבוללת, וחי בתוך "המקלט הסגור והמיוחס של משפחתו, שהיה מעין כלוב של זהב".¹

הוא רכש השכלה גבוהה באוניברסיטאות בגרמניה, ובתקופה זו של חייו, בשנת תרע"ה – 1915, פגש באוניברסיטת ברלין את גרשם שלום. בין השניים נקשרה ידידות קרובה, שאף הניעה את ולטר בנימין לשקול את האפשרות לעלות ארצה בעקבות חברו, גרשם שלום.² העבודה שהגיש לאוניברסיטת פרנקפורט לקבלת הסמכה להוראה באוניברסיטה נדחתה, מכיוון שכתיבתו לא הייתה מסודרת וסגנון כתיבתו היה קשה להבנה, ובוחניו טענו ש"לא הבינו בה אף מילה."³

ולטר בנימין התקרב להוגים מרקסיסטים מאסכולת פרנקפורט, שביקשו לסייע לו מבחינה כלכלית אך דחו כמה מחיבוריו בטענה שאינם תואמים את ההשקפה המרקסיסטית המסורתית. חיבוריו העיקריים של ולטר בנימין עסקו בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של פרנץ קפקא, אך הוא כתב גם על מוצא השפה ועל התרבות, וכן כתב חיבורים אוטוביוגרפיים⁴ ותסכיתי רדיו לילדים. לפי תפיסתו, הייתה המסורת היהודית השקפת עולם שאיבדה בעידן המודרני את כוחה, אך עדיין נותרו בה קטגוריות חשובות, כגון השגחה, משיח, קבלה.
כאשר עלו הנאצים לשלטון (1933), שהה ולטר בנימין בברלין, ומאחר שהיה לו דרכון בר תוקף, עבר לפריז. לאחר הכיבוש הנאצי של צרפת (1940) השיג בנימין אשרת כניסה לארצות הברית, אך כדי לממש אותה היה עליו לחצות את גבול צרפת ספרד. יחד עם קבוצת פליטים הגיע לתחנת הגבול פורט בו באלול ת"ש – ספטמבר 1940, אך השומרים סירבו לתת לפליטים לעבור. ולטר בנימין, שנהג לקחת מורפיום בשל מחלת לב, נטל כנראה מנת יתר ומת.⁵ השומרים (שקיבלו שוחד נאה) הזדעזעו ממותו של בנימין ואפשרו לשאר הפליטים בקבוצה לחצות את הגבול.
שלושה ספרים פרי עטו התפרסמו (בגרמנית) בימי חייו, אך עיקר פרסומו היה כ-15 שנה לאחר מותו: כתביו כונסו ויצאו לאור בגרמנית בשנת תשט"ו – 1955, והאחראים לעזבונו (גרשם שלום ותיאודור אדורנו) הוציאו לאור גם את מכתביו, השופכים אור על חייו ועל הגותו.
בשלהי המאה ה-20 התפרסמו רבים מכתביו בעברית.⁶ ולטר בנימין נקבר בבית הקברות במקום שבו מת – בעיירה פורט בו, ובשלהי המאה ה-20 הוצבה במקום אנדרטה לזכרו – "מעברים" – בעיצובו של האמן הישראלי דני קרוון.