זאב רבן

זאב רבן (1890 – 1970) נולד כוולף רביצקי בשנת תר"ן – 1890 בלודז' שבפולין לאביו הרב יחיאל רביצקי ולאמו רייזל לבית בסר, בת למשפחה אמידה ומשכילה. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר" לצד לימודים כלליים בבית ספר כללי.

הבדלים בהשקפות הדתיות בין הוריו הביאו לגירושיהם כשהיה בן 10, והשפיעו על יחסו לדת: בנערותו פרק עול מצוות, ובהמשך התנתק מאורח חיים דתי¹ – אך לא מן התרבות היהודית, שבה יצר ופעל במשך כ-60 שנה בכל תחומי האומנות הפלסטית.

בגיל 14 החל בלימודי אומנות בלודג', משם עבר ללמוד באקדמיה לאומנות שימושית במינכן, גרמניה, והמשיך בלימודי אומנות בפריז ובריסל.² בשנת תרע"ב – 1912 עלה לארץ בעקבות פגישה עם פרופ' בוריס שץ, שהזמין אותו להצטרף לסגל המורים בבית הספר לאומנות בצלאל. שנתיים לאחר מכן התחתן עם מרים לבית גליקסמן³ והתמנה לראש המחלקה לנחושת בבצלאל, שבמסגרתה עסק בפיסול, בריקוע ובתבליטים.

רבן היה בין מקימי "אגודת אומנים עברית" והיה פעיל בתחומי הציור, הגרפיקה והאומנות השימושית. הוא היה אומן רב תחומי שהגשים "יותר מכל אומן אחר" את סגנון בצלאל, ומרבית המוצרים של בצלאל מכל סוגי האומנות הפלסטית היו פרי עיצובו, גם אלו שלא נשאו את חתימתו. רבן עיצב את "שתי יצירות המופת הגדולות של בצלאל" – ארון הקודש וכיסא אליהו – שהוצגו בתערוכה בניו יורק בשנת תרפ"ו – 1926. ⁴

זאב רבן הכין מהדורות מאוירות לשלוש מתוך חמש המגילות – רות, אסתר ושיר השירים – כמו גם איורים להגדה של פסח ולספר איוב. את שנותיו האחרונות הקדיש לציורי שמן וגואש של דמויות ונושאים מן התנ"ך.

רבן אייר אגדות שכתב ח"נ ביאליק וכן סיפורי ילדים מאת ש"י עגנון ולוין קיפניס, הכין מתווים (סקיצות) לספר ללימוד א"ב ואייר סדרת קלפים עבריים עם דמויות מקראיות.⁵ וכל זאת – לצד עבודות ויטראז' ועיצוב ריהוט וחפצי קודש לבתי כנסת כמו גם פריטי יודאיקה מכל הסוגים – קערות פסח וכיסויים למצות, חנוכיות, מזוזות, תיקים לתפילין ועוד.
זאב רבן היה דמות מרכזית ב-30 השנים הראשונות של בצלאל וגם "המעצב המרכזי של ארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים" של המאה ה-20. הוא עיצב את דלתות הנחושת לבית החולים ביקור חולים, יצר את פסל האריה המכונף על גג בניין "ג'נרלי" בירושלים, עיצב את עיטורי האבן והמלאך בעל שש הכנפיים בבניין ימק"א, ותרם מכישרונו לעיצובה של העיר העברית הראשונה תל אביב, שבה ציפה מבנים באריחי קרמיקה בסגנון בצלאל, וגם עיצב את החלונות הצבעוניים של בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי.

רבן הטביע את חותמו על הגרפיקה המסחרית הארץ-ישראלית – הוא עיצב תעודות, תוויות וסמלים לבתי חרושת ולבנקים, לקרן הקיימת לישראל, להתאחדות בעלי התעשייה ועוד.⁶ לאחר מלחמת העצמאות הוזמן לעצב מציבות לחללי צה"ל. וכל אלה אינם ממצים את יצירתו – אלא משמשים בלבד דוגמאות להמחשת ההיקף העצום והרבגוני של פעילותו האומנותית.

רבן לא עסק כלל בפן התיאורטי של האומנות, ובארכיונו לא נמצאה "התבטאות אידיאולוגית אומנותית" כלשהי. ייתכן שהדבר מעיד על אישיותו כיוצר ועל דימויו העצמי – איש ביצוע ואומן שימושי, שהמודרניזם האומנותי לא העסיק אותו. עשר שנים לפני מותו כתב: "נשארתי נאמן למסורת וגם לסגנוני… למרות שסביב כולם נעשו מודרניים ואבסטרקטיים."⁷

זאב רבן נפטר בירושלים בגיל 80, חמש שנים לאחר פטירת אשתו מרים. לזוג רבן הייתה בת יחידה – רות, אך זאב רבן הותיר אחריו תלמידים רבים, ובהם הצייר ראובן רובין והסופר והצייר נחום גוטמן.