זלפה
זלפה היא השפחה שקיבלה לאה מאביה בעת נישואיה ליעקב (בראשית כט 24). אחרי שלאה ילדה ליעקב ארבעה בנים היא "עמדה מלדת", ואז החליטה לתת את זלפה ליעקב (שם ל 9), בתקווה ששפחתה תלד בן שייחשב גם כבנה. וזאת על פי המנהג שרווח באותם ימים במזרח הקדום.1 זלפה ילדה ליעקב שני בנים, ולאה נתנה להם את שמותיהם: גד – כשם המרמז למזל: בא גד – בא מזל טוב; ואשר – מלשון אושר (שם ל 9 – 13).
לפי המדרש הייתה זלפה בחורה צעירה, שהריונה לא ניכר עליה, ולכן לא נזכר בכתוב הריונה ולא נאמר עליה "ותהר" – אלא רק "ותלד".2 מעמדה של זלפה היה נחות כמעמד כל השפחות. וכאשר יעקב התכונן לפגישה עם עשיו אחיו וחשש מעימות, הוא הציב את שתי השפחות ואת ילדיהן בקו הראשון, החשוף ביותר לפגיעה אפשרית (בראשית לג 2).
אי השוויון בין בני השפחות ובני הנשים במשפחת יעקב בא לידי ביטוי בהתנהגותו של יוסף, שהביא את דיבתם הרעה של בני בלהה ובני זלפה ליעקב.3 עם זאת זכו בני זלפה (ובלהה) לברכתו של יעקב – כשאר הבנים, וזכו להימנות עם שנים עשר שבטי ישראל (בראשית לה 26; מו 18) ולהיות חלק מעם ישראל. ויש מדרשים המונים את בלהה וזלפה עם אמהות האומה – "שש אמהות"4.