חוק איסור גידול חזיר

חוק האוסר על גידול חזיר למאכל נחקק בכנסת בשנת תשכ"ב – 1962, ונכנס לתוקף שנה לאחר מכן. סעיף 1 של החוק קובע:"לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם (=ימית אותם לשם אכילה)."

החוק אינו חל על יישובים ערביים נוצריים, ששמותיהם פורטו בתיקון לחוק (תשמ"ח – 1988), או ""על גידול, החזקה ונחירה של חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים". חוק זה עוסק בחזיר בלבד, ואינו אוסר גידול בעלי חיים לא כשרים אחרים. אך במהלך השנים, ובחסות ההיתר לגדל חזיר לצורכי מחקר, נמצאה פרצה בחוק שהביאה לגידול חזירים למאכל, בעיקר בקיבוצים.

בשנת תשמ"ה – 1985 הובאה לאישור הכנסת הצעת חוק האוסרת שיווק ומכירה של בשר חזיר ומוצריו, אבל החוק לא התקבל. עם זאת נקבע כי "רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה". בכך קיבלו הרשויות המקומיות סמכות לאכוף את האיסור על שיווק ומכירה של בשר חזיר כחוק עזר עירוני. על החלטה זו הוגשה עתירה לבג"ץ בטענה כי איסור זה מנוגד לחוק חופש העיסוק של הסוחרים ובחופש הדת של הצרכנים.¹ בעקבות העתירה החליט בג"ץ (תשס"ד – 2004) להשעות את חוקי העזר, וקרא לרשויות שאסרו על מכירת בשר לא כשר "לשקול מחדש את הסוגיה".

בג"ץ קבע כי "החזיר נחשב מאז ומעולם לסמל התיעוב והשיקוץ והגועל בעיני האדם היהודי. עם זאת, התפיסה היהודית אינה אך ביטוי לחוקי הכשרות… באיסור על אכילת בשר חזיר גלום, בנוסף לשיקול הדתי ובזיקה אליו, גם שיקול לאומי, החורג מתפיסה דתית הקשורה לדיני הכשרות, והמשותף לרבים שאינם דתיים או מסורתיים." וכך העיד על עצמו ברל כצנלסון: "שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים" (ברל כצנלסון, "עד היכן אהבת ישראל מגעת", פורסם במקור בעיתון דבר וצוטט בדברי הכנסת השלישית, כרך 20, עמ' 2389.).

ההתנגדות שמעורר חוק החזיר בחוגים דתיים ומסורתיים מוסברת על רקע ההיסטוריה היהודית: ההימנעות מן השימוש בחזיר הייתה סמל לדבקות היהודים בדתם כבר בעת העתיקה, בזמן גזירות אנטיוכוס,² ולאחר מכן – בארצות הנוצרים, שבהן רווח גידול החזיר כבהמת בית. וכאמור, גם בימינו, בקרב יהודים לא דתיים או לא מסורתיים, נחשב החזיר לדבר מגונה.

וזאת למרות העובדה שלפי ההלכה, העבירה על איסור אכילת חזיר נחשבת קלה יחסית – בהשוואה לעבירות הקשורות בחילול שבת.⁴ ובכל זאת, יהודים רבים רואים בחומרה רבה את איסור אכילת החזיר, וגם בעיני הנוצרים הוא נתפס כאחד המאפיינים הבולטים של הדת היהודית.⁵

המילה "חזיר" בשפה העברית (וגם בשפות אחרות) היא כינוי גנאי לאדם גס רוח או רע לב וקמצן, וגם להטיותיה של המילה ולצירופיה יש משמעויות שלילית – לדוגמה: התנהגות חזירית.