ר' חיים ויטאל
בחיר תלמידיו של האר"י (מאות 17-16). הקדיש את חייו לסיכום, עריכה ופירוש תורת האר"י וכינס אותה בספרו "עץ החיים". מכאן השפעתו של ויטאל על התפתחות הקבלה בכלל, ועל קבלת האר"י בפרט.
ר' חיים ויטאל (1543 – 1620) היה צאצא למשפחה ממגורשי ספרד. הוא נולד בצפת ונמנה עם בכירי המקובלים בצפת של המאה ה- 16. כשהיה כבן 20 החל ללמוד קבלה והיה תלמידו של המקובל ר' משה קורדובירו. לאחר מכן, עם עליית האר"י לצפת, היה ויטאל לתלמידו המובהק. מכאן גם השפעתו של חיים ויטאל על התפתחות הקבלה בכלל ועל קבלת האר"י בפרט. האר"י עצמו העיד, כי מכל תלמידיו רק ר' חיים ויטאל מסוגל להבין את תורתו ולהעלות את הדברים על הכתב לפי כוונתם האמיתית.
ספרו "עץ החיים" הוא סיכום ופירוש לתורת האר"י, שלא הועלתה על הכתב בחיי האר"י. במשך כ- 20 שנה סיכם חיים ויטאל את תורת רבו וערך אותה, תוך הסתמכות על רשימותיו שלו ועל מה שרשמו חבריו המקובלים, תלמידי האר"י. ר' חיים ויטאל לא התכוון לפרסם את הספר בחייו, ואף השביע את תלמידיו שלא יגלו את תורתו. אך בזמן מחלתו (1686 – 1587) הסכים אחיו להעביר את כתביו להעתקה, וכך החלה הפצתו של "עץ החיים". לספר, שנדפס אחרי מות ויטאל, היה תפקיד חשוב בהפצת קבלת האר"י בקהילות ישראל. ר' חיים ויטאל כתב גם פרשנות קבלית לרוב ספרי התנ"ך – ספר "עץ הדעת", אך רק חלקים ממנו השתמרו והגיעו לידינו.
עוד ספר חשוב שכתב חיים ויטל היה "ספר החזיונות", ובו תיעד ויטאל חלומות של עצמו וחלומות שחלמו אחרים עליו. חלומות אלו עוסקים בשאיפותיו, ביריביו, ובגדולתו של ויטאל – בעולם הזה ובעולם הבא. גם התקווה המשיחית לגאולה באה לידי ביטוי בחזיונות אלו: "חלמתי, והנני ניצב על ראש ההר הגדול שלמערב צפת… ואשמע קול מבשר ואומר: הנה המשיח בא! והנה המשיח עומד לנגדי ויתקע בשופר. והיו מתקבצים אליו אלפים ורבבות מישראל…".1 את עיקר פרסומו ואת הנצחתו לדורות קנה חיים ויטל בזכות מעמדו "כמנסח הראשי של קבלת האר"י".2
בשנת 1598 (בערך) עבר ר' חיים ויטאל לדמשק, ושם חי כ-20 שנה, שבמהלכן חלה והתעוור. שם גם נפטר בשנת ש"פ – 1620.