חנוכה והמקבים בציונות ובמדינת ישראל

חג החנוכה - המשמעות הציונית

בהיסטוריה היהודית בולטים ימי החשמונאים כתקופה של עצמאות מדינית בארץ ישראל, שלא הייתה כמותה מתקופת הבית הראשון ועד הקמת מדינת ישראל. תקופה זו נמשכה כ-70 שנה בלבד, אך היא נחרתה "עמוק בזיכרון ההיסטורי" והייתה קשורה לכל אותם "זיכרונות הרואיים בדבר פרשת גזירות הדת (של אנטיוכוס) וגבורת המקבים"¹ ("מקבים" היה הכינוי למשפחת הכוהנים מבני החשמונאים. אבי המשפחה היה מתתיהו, וחמשת בניו – ובהם הבכור, יהודה, נקראו "מקבים". רווח גם הכתיב "מכבי", בעיקר בימינו, בישראל).

חז"ל ביקשו להמעיט במשמעות הלאומית והצבאית של חג החנוכה ושל גבורת המקבים, וראו בנס את עיקרו של חג החנוכה; אבל התנועה הציונית שצמחה בסוף המאה ה-19 חיפשה סמלים ותכנים מן ההיסטוריה היהודית שישמשו דגם לתחייה הלאומית בארץ ישראל, ומצאה אותם, בין השאר, בחג החנוכה ובאירועים הקשורים לו: מרד החשמונאים, הניצחון על היוונים וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל. "איפה הם המקבים?" שאלו הביל"ויים בשנת תרמ"ב (1882) וקראו: "קום תקום יהודה!" הציונים החלוצים הזדהו עם מאבקם הלאומי של החשמונאים ועם ניצחונם הצבאי, וביקשו להוכיח "כמו המקבים בשעתם… כי בעורקינו עוד זורם דם גיבורינו הקדומים".² מאבקם המוצלח של החשמונאים והמדינה שהקימו בארץ ישראל שימשו לתנועה הציונית מקור השראה לערכים של חירות, לאומיות וריבונות מחודשת בארץ ישראל וגם לערכים של תעוזה וחזון: "אם אבותינו בימי החשמונאים… היו הולכים רק בדרך הפוליטיקה הריאלית ובהיגיון ישר, אז בוודאי שהיו ידיהם רפות, והעם העברי היה נידון לאבדון." ³

גבורת המקבים - בימים ההם ובזמן הזה

גיבורי חג החנוכה בתפיסה הציונית של 100 השנים האחרונות בישראל הם, ללא ספק, המקבים, החשמונאים – יהודה המקבי, אֶחָיו ממשיכיו ואביהם, מתתיהו. אך לא כך היה במשך רוב שנות ההיסטוריה היהודית, שעוצבה לפי מסורת חז"ל, ולא ראתה במקבים את הגיבורים – להיפך:
לפי תפיסתם, היו המקבים מעטים וחלשים – ולא גיבורים וחזקים. נס החנוכה, שלו מקום מרכזי בתפיסת חז"ל, בא להדגיש שדווקא המקבים, שהיו מעטים וחלשים – ניצחו את היוונים הגיבורים. ועל כך מעידה התפילה המיוחדת לחנוכה שבה נאמר: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים – ביד מעטים", ובהמשך: "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן (=והצלה) כהיום הזה."⁴
על פי חז"ל, הגיבור האמיתי, אך הנסתר מן העין, הוא האל – שעשה נסים ללוחמים החשמונאים, שהיו נחותים מבחינה כמותית וצבאית אך חזקים מבחינה רוחנית. וגם ניצחונם, שהושג הודות לישועת ה', היה בראש ובראשונה ניצחון דתי ורוחני: טיהור המקדש והדלקת המנורה.
התנועה הציונית היא שהביאה לשינוי בתפיסת הגבורה, והציעה תפיסה שונה וחילונית, השוללת את מרכיב הנס בחנוכה ואת תפקידו של האל בניצחון. תפיסה זו מייחסת את הניצחון והתעוזה למקבים ולגבורתם בלבד, ללא כל סיוע משמים ובלי נסים ונפלאות, והיא באה לידי ביטוי בשירי חנוכה רבים שנכתבו בארץ ישראל במאה ה-20, בתקופת העליות הציוניות וההתיישבות בארץ.
לדוגמה – השיר "אנו נושאים לפידים" מכריז ואומר: "נס לא קרה לנו, / פך שמן לא מצאנו…". שיר אחר משירי החנוכה פותח בשאלה: "מי ימלל גבורות ישראל?" במקום הניסוח המקורי: "מי ימלל גבורות ה'?" (תהלים קו 2). בהמשך מכריז השיר: "שמע! / בימים ההם בזמן הזה / מקבי מושיע ופודה." וזאת בניגוד לברכה המסורתית, המייחסת את הניצחון לנסים שעשה ה' לחשמונאים "בימים ההם בזמן הזה".⁵ והמסקנה הציונית של השיר: "ובימינו כל עם ישראל / יתאחד יקום וייגאל".⁶

המקבים החדשים: המכבים

התנועה הציונית אימצה את חג החנוכה ואת המקבים כסמלים של התחייה הלאומית החדשה, וקיבלה את השראתה ממורשת הגבורה של העבר. וכך התגלגלה דמותם של המקבים החשמונאים מן המאות 2 – 1 לפני הספירה לדמויות של מכבים חדשים בארץ ישראל, במדינת ישראל ובתפוצות במאה ה-20. המפורסמת ביותר היא אגודת מכבי, אגודת הספורט היהודית הראשונה, שנוסדה בארצות שונות בתחילת ימי הציונות.
אגודה זו הייתה חלק מתנועת מכבי, שעסקה בחינוך בכלל – ובחינוך גופני בפרט. ומאגודת מכבי – למכבייה, מעין אולימפיאדה יהודית בהשתתפות ספורטאים יהודים מכל העולם המתקיימת בישראל. המכבייה הראשונה התקיימה בשנת 1932, ומאז שנת תש"ך – 1950 מתקיימת המכבייה ברציפות כל ארבע שנים. (בשנים 1937 – 1949 לא התקיימה המכבייה עקב מלחמת העולם השנייה והשואה ומלחמת העצמאות שבאה אחריהן.) אף על פי שפעילויות ספורט אלו נקראו על שם המקבים – הן מעידות על השפעת היוונים דווקא: טיפוח הספורט ותרבות הגוף היו חלק מן התרבות היוונית העתיקה. אנטיוכוס אפיפנס, שנאבק בדת היהודית ובערכיה, בנה על הר הבית גימנסיון, שבו עסקו צעירים באימונים גופניים ובמשחקי ספורט. ועוד השפעה יוונית על סמלי החנוכה בציונות: בתרבות היוונית (והרומית) נהגו לעטר את ראשו של המנצח בזר דפנה – ובזר הזה קישטו גם את יהודה המקבי, המנצח, בשיר "הבה נרימה": "פרח אל פרח / זר גדול נשזור / לראש המנצח / מכבי גיבור."

בשנת 1926 נוסד בגרמניה "מכבי הצעיר" – תנועת נוער חלוצית, שאחר כך הוקמה גם בארצות הברית (ועדיין פועלת שם). "מכבי הצעיר" עסקה בחינוך נוער יהודי לעלייה ולהתיישבות בארץ ישראל – ולא רק בספורט. וכיום – קיימת אגודת הספורט "מכבי" וגם "שירותי בריאות מכבי" ובירה תוצרת הארץ "כחול-לבן", בירה "מכבי", כמובן.