חסיד
מילה מלשון המקרא שפירושה – עושה חסד. החל בימי הבית השני קיבל השם משמעויות חדשות, ובהן המשמעות הרווחת בימינו בלשון רבים, חסידים, שמקורה בתנועת החסידות.
מילה מלשון המקרא, שפירושה: עושה חסד, מיטיב, צדיק.
במהלך ההיסטוריה היו למילה עוד גלגולים והיא קיבלה משמעויות חדשות. השם ברבים, חסידים, ניתן לקבוצות שונות ביהדות מתקופת הבית השני ועד ימינו, לדוגמה – החסידים בימי החשמונאים היו אותם תושבי יהודה שהצטרפו למתתיהו החשמונאי ולמרד ביוונים. ועוד דוגמה: חסידי אשכנז בגרמניה של המאות 12 – 13 בהנהגת ר' יהודה החסיד.
במאה ה- 18, עם עלייתה של תנועת החסידות, קיבלה המילה משמעות אחרת, והיא הרווחת בלשון ימינו.
הצירוף "חסיד אומות העולם" הוא ביטוי שטבע כלל הנראה הרמב"ם1 ומשמעו המקורי הוא נוכרי המקבל על עצמו, מתוך אמונה באלוהים, את שבע מצוות בני נח.2 אחרי השואה קיבל הצירוף "חסיד אומות העולם" משמעות חדשה, הבאה לתאר נוכרי, בעיקר נוצרי, שסיכן את עצמו ועזר ליהודים בתקופת השואה.
בלשון ימינו יש למילה "חסיד" עוד משמעות: אדם הדבק בשיטה מסוימת, בתנועה או ברעיון, ובאופן כללי – מעריץ נלהב של מישהו או משהו. הצירוף "חסיד שוטה" הוא כינוי גנאי למאמין פנאטי במישהו או במשהו שאינו מפעיל חוש ביקורת, וגם למי שנמנע מלקיים חובה אנושית פשוטה בתירוץ של אדיקות במצוות הדת.