חרם דרבנו גרשום

חרם דרבנו גרשום הוא השם שניתן לתקנות המיוחסות לר' גרשום מאור הגולה באשכנז בסוף האלף הראשון לספירה.¹ התקנות נקראות בשם זה, משום שכל העובר על אחת מהן היה צפוי לענישה באמצעות חרם של הקהילה.

1. שתי התקנות העיקריות² קשורות למעמד האישה ולחיי המשפחה:
   האיסור על ריבוי נשים, שיש הרואים בו "את התיקון החשוב ביותר בדיני אישות במשפט העברי" – מימי המקרא ועד ימינו.³
2. האיסור לתת לאישה גט בניגוד לרצונה ולכפות עליה גירושין.

תקנות אלו מייצגות שיפור דרמטי במעמד האישה, והמשפחה היהודית באשכנז הפכה "לשותפות של שניים", שפירוקה תלוי בהסכמה הדדית של שני בני הזוג. יש הטוענים כי חרם דרבנו גרשום שינה "מן היסוד" את דמותה של המשפחה היהודית באשכנז והיה מכאן ואילך "סימן מובהק לייחודה של התרבות היהודית האשכנזית".⁴

אחרים סבורים כי בזמנו של רגמ"ה החברה היהודית באשכנז היתה כבר בעיקרה מונוגמית וכי המניע לתקנה קשור למגעים עם יהודים מסביבות תרבותיות אחרות או לחיי המסחר הנרחבים של היהודים.⁵

תקנות חרם דרבנו גרשום הושפעו ממבנה המשפחה הנוצרית המונוגמית ומעידות על השפעתה של הסביבה הנוכרית על דפוסי החיים של קהילות היהודים. תקנות חרם דרבנו גרשום התקבלו בקהילות אשכנז – אך לא בקרב קהילות היהודים במזרח – אף זאת בהשפעת הסביבה: המשפחה בארצות האסלאם הייתה פוליגמית (מרובת נשים), והדין המוסלמי, שאפשר לבעל לגרש את אשתו ללא הסכמתה, השפיע גם הוא על חוקי הגירושין בקהילות היהודיות בארצות האסלאם.⁶ עם זאת, בקרב יהודי ספרד המוסלמית והמזרח בימי הביניים המשפחה המונוגמית היתה המציאות הרווחת.⁷

חוקי הנישואין והגירושין במדינת ישראל מבוססים על תקנות חרם דרבנו גרשום, והמדינה החילה תקנות אלו על כל העדות, ובכלל זה על העדה המוסלמית. המחוקק קבע בחוק העונשין עונש מאסר (עד חמש שנים) לאיש נשוי הנישא לאישה אחרת וגם לאישה נשואה הנישאת לאיש אחר, ועונש זהה גם במקרה של גירושין שנכפים על האישה בניגוד לרצונה.