יאנוש קורצ'אק

רופא, מחנך וסופר ילדים, שניהל את בית היתומים היהודי בוורשה והיה כמו אבא לחניכיו. פיתח גישה חינוכית חדשנית שהתמקדה בילד ובזכויותיו, כולל הזכות להתלונן על מורים ועל חברים. בקיץ 1942 צעד בראש 200 חניכיו היתומים בדרכם האחרונה למחנה המוות בטרבלינקה.

< 1 דקות

יאנוש קורצ'אק (1878 – 1942) היה רופא, מחנך וסופר. שמו המקורי היה הנריק גולדשמיט, והוא נולד בוורשה שבפולין למשפחה יהודית עשירה ומתבוללת. בוורשה למד קורצ'אק רפואה, ובמהלך עבודתו במחלקת הילדים של בית החולים בעיר התוודע למצוקותיהם של ילדים עניים והתנדב לעבודה במחנות קיץ לילדים נזקקים. בשנת 1911 התמנה למנהל בית היתומים היהודי בעיר, ובתפקיד זה שימש עד שנרצח בשואה במחנה המוות טבלינקה.
בית היתומים היהודי שניהל  קורצ'אק "הפך למוקד חייו": הוא ויתר על הקמת משפחה משלו, והתגורר בבית היתומים עם חניכיו.1 בבית היתומים הנהיג קורצ'אק גישה חינוכית מהפכנית שהתרכזה בילד – באהבה לילד, בכבוד הילד ובזכויותיו. בית היתומים היה מבוסס על שלטון עצמי של הילדים, וזכויות התלמידים כללו את האפשרות להתלונן גם על מוריהם וגם על ילדים אחרים. ועדת שופטים שנבחרה על ידי התלמידים כללה תלמידים ומחנך אחד, ופעם בשבוע דנה בכל התלונות והתביעות, בהתאם ל"ספר החוקים" שחיבר קורצ'ק. נוסף על עבודתו בבית היתומים שימש קורצ'ק מרצה באוניברסיטה החופשית של פולין ובמכון היהודי למורים בוורשה, וגם הגיש שידורי רדיו בנושאי חינוך.
בעקבות עליית הנאצים לשלטון נרתם יאנוש קורצ'אק לפעילות יהודית וביקר פעמיים בארץ ישראל (1934, 1936), שם פגש רבים מחניכיו שעלו ארצה כחלוצים והתארח בקיבוץ עין חרוד. קורצ'אק שקל לעלות ולהתיישב בארץ, אך בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה, והוא לא היה מוכן לעזוב את יתומיו. בשנת ת"ש – 1940 הועבר בית היתומים לגטו ורשה, ושנתיים לאחר מכן גורשו הילדים מן הגטו למחנה המוות טרבלינקה.

במשך תקופת שהותו בגטו ובמהלך האיסוף לקראת הגירוש לטרבלינקה, דחה קורצ'אק הצעות חוזרות ונשנות להצלתו. על פי חלק מהעדויות הצעות להצלה באו אף מקציני ס"ס בעת הגירוש – אך הוא סירב.2 וכך, בחודש אב תש"ב – 1942 צעד יאנוש קורצ'אק בראש 200 חניכיו היתומים בדרכם אל המוות. "זה לא היה מצעד לקרונות המוות. זאת הייתה מחאה מאורגנת, אילמת, נגד הרצח!" תיאר עד ראייה. זכרו של יאנוש קורצ'ק הונצח בארץ ביישובים רבים – ברחובות, בכיכרות ובמוסדות הנקראים על שמו, וכן בפרס בינלאומי לספרות ילדים.
יאנוש קורצ'אק כתב ספרי עיון בתחום החינוך ונודע בעיקר כסופר ילדים אהוב. ספריו היו ביקורת חברתית נוקבת על מצבם של ילדים הנאבקים על קיומם: ספרו הראשון, "ילדי הרחוב" (תרס"א – 1901), תיאר את מצוקתם הקשה של ילדים יתומים החיים בעיר ונאלצים לגנוב כדי להתקיים. הוא פרסם גם ספרים עיוניים בנושאי חינוך, ובהם "כיצד לאהוב ילדים" (1920) ו"זכותו של הילד לכבוד" (1929).

קורצ'אק גם ערך שבועון לילדים ולנוער, שכל חברי המערכת והכותבים שלו היו ילדים. כאמור, את עיקר פרסומו כסופר העניקו לו ספרי הילדים שכתב, שהעידו על "הבנה בלתי רגילה לנפש הילד".3 הגיבורים בספריו הם ילדים הנאבקים עם סביבתם על קיומם ועל מקומם. ספרי הילדים שכתב (בפולנית) היו אהודים מאוד על קהל הקוראים הצעיר ותורגמו לכמה שפות, ובהן עברית. ספרו הראשון לילדים, "מושקים, יושקים, שרוליקים" (תר"ע – 1910), מתאר את חוויותיהם של ילדי יהודים עניים בקיטנה (בנוסח העברי הספר נקרא – "בקיטנה", תשכ"ה – 1965).
ספר הילדים המפורסם ביותר שלו הוא "המלך מתיא הראשון" – על ילד-מלך המתעמת עם שריו ויועציו ושואף להיות מלכם של הילדים בלבד – אך מודח מכס מלכותו. לספר זה היה המשך בספרים "המלך מתיא באי השומם", "יותם הקוסם" ועוד. "אם הילד מפקיד בידך את סודו – שמור על זה, מפני שאמונו בך הוא הפרס החשוב ביותר," כתב יאנוש קורצ'אק.4