יאשיהו המלך

מלך יהודה במאה השביעית לפני הספירה.

מאת:

< 1 דקות

יאשיהו, דמות מקראית שמסופר עליה בספרים מלכים, ירמיהו ודברי הימים, היה בנם של אמון מלך יהודה וידידה בת עדיה. הוא עלה על כס המלוכה בגיל שמונה ומלך במשך 31 שנה עד מותו בקרב בהיותו בן 39 בלבד (ככל הנראה מָלַךְ בשנים 639 – 609 לפני הספירה). יאשיהו עשה על פי המתואר בספר מלכים "הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה'", הלך בדרכי דויד "וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול" (מלכים ב, כב 1 – 2).¹
הסיפור המפורט ביותר על יאשיהו המלך עוסק במציאת "ספר התורה" (מלכים כב 8)² בבית המקדש ובתגובתו של המלך לתוכנו של הספר. הספר נתגלה בעקבות בֶּדֶק בית שנעשה בבית המקדש בפקודת יאשיהו. תוכן הספר והקללות על "חמת ה'" הקְרֵבָה לבוא "עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה" – הביאו את יאשיהו, כמסופר בתנ"ך, לידי הכרה בחומרת המצב:³ הוא התאבל וקרע את בגדיו – ומיד רתם את נבואות הזעם לעשייה בּוֹנָה ולשינוי חיובי: בשנה ה-18 למלכותו החל יאשיהו בטיהור דתי של ממלכת יהודה ושל שרידי ממלכת ישראל מפולחן האלילים, במטרה להחזיר את העם לעבודת ה', ככתוב בספר הברית שנמצא במקדש.
תחילה כינס יאשיהו את כל אנשי יהודה וירושלים "לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל" (כג 2) וקרא באוזניהם את דברי ספר הברית שנמצא, ואז כרת אתם ברית "לָלֶכֶת אַחַר ה' וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו… לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה" (כג 3). לאחר מכן עבר ליישום מַעֲשִׂי ומדורג של הרפורמה הדתית ברחבי הממלכה:

בשלב הראשון – טיהור בית המקדש מכל כלי הפולחן האליליים (כג 4 – 7);
בשלב השני – ביעור מקומות הפולחן האליליים בעיר ירושלים – וביהודה כולה (כג 8 – 14);⁴
ובשלב השלישי – הריסת הבמות בערי שומרון, שהיו שטחי ממלכת ישראל לשעבר (כג 15 – 20).⁵

עם סיום הטיהורים ציווה יאשיהו לערוך את הפסח בירושלים, לפי חוקת הספר שנמצא במקדש "כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה" (כג 22). פעולותיו של יאשיהו בתחום הדתי הביאו למהפך חסר תקדים בעם היהודי: "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ" (כג 25).⁶
ספר דברי הימים מתאר את פעילותו של יאשיהו בתחום המדיני: הוא ניצל את חולשתה של ממלכת אשור והרחיב את גבולות ממלכת יהודה תוך סיפוח שטחים מתוך ממלכת ישראל לשעבר. את שרידי היהודים שישבו בהם החזיר לעבודת ה' בירושלים, כחלק מפעולתו להשבת מעמדה כמרכז הדתי והלאומי (דברי הימים ב, לד 3 – 7).
כאמור, נהרג יאשיהו בגיל 39 בבקעת מגידו, במהלך הקרב נגד פרעה נכו השני.⁷ גופת יאשיהו הובאה לקבורה בירושלים, "וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ" (לה 24).⁸ בניו של יאשיהו – יהואחז, אליקים (=יהויקים) ומתניה (=צדקיהו) – מלכו אחריו, אבל איש מהם לא הצליח בתפקידו ולא דמה כלל לאביו,⁹ ושלושתם מתוארים בספר מלכים כמי שעשו את "הרע בעיני ה'".¹⁰

הערות שוליים

וגם: דברי הימים ב, לד 1. על יאשיהו המלך מסופר במלכים א, יג 2; בירמיהו א 2-3; ג 6; כב 11, 18; כה 1, 3; כו 1; כז 1; לה 1; לו 1 - 2, 9; לז 1; מה 1; מו 2; צפניה א 1.
החוקרים סבורים כי ספר תורה זה היה עותק קדום של ספר דברים - הנקרא גם מִשְׁנֵה תורה. זיהוי זה מבוסס, בין השאר, על כך שרק בספר דברים מופיע הציווי על ריכוז עבודת ה': "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה" (דברים יב 5; 13 - 14, 18 ועוד). מכאן הקשר בין מציאת ספר התורה ובין פעולתו של יאשיהו לביעור פולחן הבמות ולריכוז עבודת ה' בבית המקדש בירושלים. מציאת ספר זה והרפורמה שבעקבותיו התפרשה על ידי חלק מהחוקרים כהתחדשות ושינוי בתפישות הדתיות שהולידו גם את ספר דברים וגם עיבודים לספרי מקרא נוספים.
על פי המסופר במלכים, יאשיהו גם שלח משלחת שרים אל חולדה הנביאה, שחיזקה בדבריה את הכתוב בספר התורה שהתגלה במקדש: "אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה". עם זאת, חולדה הבטיחה ליאשיהו כי הוא עצמו ימות בשלום ולא יראה "בְּכֹל הָרָעָה" שה' יביא על יהודה (מלכים ב, כב 19 - 20).
בטיהור הדתי של יאשיהו הושמדו האובות והידעונים (שעסקו במעשי קסמים), הניחוש והכישוף (שהיו בבחינת עבודה זרה, עבדות אלילים), התרפים (אלילי הבית), וכן כלים ששימשו את הקוסמים ומגידי העתידות.
יאשיהו המלך ניצל את חולשתה של אשור, ששלטה על שומרון ושטחי ממלכת ישראל לשעבר, ופעל "באטיות אבל בעקביות" להחזיר שטחים אלו לשלטונו (עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, ספריית אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ד - 1984, עמ' 99).
"בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ": בתיאור זה של יאשיהו מהדהד בבירור הציווי הנזכר בתורה: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו 5). ועוד בנושא - עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, עמ' 100 - 101.
מחבר ספר מלכים אינו מסביר את מניעיו של יאשיהו ביציאה לקרב, ומשערים כי יאשיהו עשה זאת בתקווה שיעלה בידו לעצור את צבאו של פרעה נכו, שהיה בדרכו לכרכמיש כדי לסייע לשרידי הצבא האשורי בקרב נגד הבבלים.
לפי ספר דברי הימים קונן הנביא ירמיהו על מות יאשיהו, ולפי חז"ל באה קינה זו לידי ביטוי בספר איכה:"וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ" (דברי הימים ב, לה 25). נראה שעם מותו של יאשיהו ראה ירמיהו את החורבן הצפוי לממלכת יהודה.
שבחו של יאשיהו המלך עולה גם בדברי התוכחה לבנו, יהויקים המלך: "אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ" (ירמיהו כב 15).
יהואחז ומתניה היו בני חמוטל בת ירמיהו (מלכים ב, כג 31; כד 18), ויהויקים היה בן זבידה בת פדיה (מלכים ב, כג 36). על פי דברי הימים א, ג 15 אלה היו בני יאשיהו: "הַבְּכוֹר יוֹחָנָן, הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים, הַשְּׁלִשִׁי, צִדְקִיָּהוּ, הָרְבִיעִי שַׁלּוּם (=יהואחז)".