יום הכיפורים

מבוא

יום הכיפורים הוא יום מיוחד במסורת היהודית שחל בתאריך י' בתשרי: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא… וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא כג 27). יום זה שמוקדש לחשבון נפש אישי וקבוצתי מתייחד בכך מכל החגים האחרים, שבהם נוהגים לקיים טקסים משפחתיים וסעודות חגיגיות. יום הכיפורים בא לידי ביטוי עיקרי בחברה המסורתית בתפילות בבית הכנסת.

יום הכיפורים הוא שיאם וסיומם של "הימים הנוראים", ובו, לפי המסורת היהודית, נחתם גזר דינו של האדם: בראש השנה נידון האדם, וביום הכיפורים – נחתם גזר דינו,¹ ומכאן אווירת היראה והחרדה המלווה את תפילות היום. אך יש ביום זה גם תחושה של תקווה להתחלה חדשה והבטחה למחילה: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [ה'] לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא טז 30). תפילת נעילה בסיומו של היום מבטאת בקשה אחרונה ל"חתימה טובה", ומסתיימת בתקיעת שופר ובשירה – "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

מעט יוצרים: יום הכיפורים

מאת:

• אהרן דוד גורדון

היה לעם יום מיוחד לחשבון הנפש עם עצמו בתור עם ועם בניו בתור בני עם,
לביקורת חשבון החיים, להתמכרות שלמה לתביעות העליונות של הרוח האנושית.
היחיד בתור יחיד יכול לעשות לו את חשבונו עם עצמו בכל יום, או ביום שימצא טוב לפניו.
פה – כמו בכל מפעל לאומי, בייחוד בכל עבודה דתית לאומית – חשובה העוצמה,
שהאישיות הפרטית מרבה מתוך צירוף הכוחות: ואני שואל: מה לנו, לאינם שומרים דת,
מה לנו היום הזה? שואל אני האומנם אין היום הזה בשבילנו אלא נחלת עבר,
שריד קדומים? האומנם אין לנו צורך ביום כזה, ודווקא בצורה לאומית?
ואם היום הזה יחדל מהיות מה שהינו וישוב להיות יום פשוט ככל הימים,
האם לא תהיה זאת אבידה לאומית ואנושית גדולה, ירידה שאין אחריה עלייה לעם ישראל?
ולנו לכולנו, בני העם הזה. היה לנו מה שמסרו לנו אבותינו,
האמנו בו ונתנו את נפשנו עליו. אין המסור והמקובל מאבותינו
מתאים עוד למה שצמח וחי במוחנו ובנפשנו, אבל האם הרבינו לבחון ולבדוק,
האם העמקנו לעיין ולשקול בדעת – מה באמת נתיישן ואינו מתאים עוד,
מה באמת נחרב או נרקב, ומה לעומקו של דבר – רק צורתו נטשטשה או נפסלה,
והוא מבקש לו צורה יותר נאורה, יותר אצילית, בהיותו חי ורענן ורק שואף להתחדשות עליונה ?

*התפרסם בעלון של קיבוץ גבעת חיים – איחוד.

ערב יום הכיפורים

חשיבות מיוחדת יש לשעות היום של ערב יום הכיפורים – ט' בתשרי. ערב יום הכיפורים כולל כמה מנהגים שנועדו להכין את האדם ליום הכיפורים: המנהג לפייס זה את זה ולבקש סליחה, וזאת מאחר שיום הכיפורים מכפר על חטאים שבין האדם לאלוהים – אך אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו ללא בקשת סליחה ופיוס.²

ביום זה יש המקיימים את מנהג טקס הכפרות, שבו תרנגול (או תרנגולת) – או סכום כסף – משמשים תחליף סימלי לאדם הנדון למיתה ומאפשרים לו להיכנס "לחיים טובים, ארוכים ולשלום". בשעות אחר הצהריים נוהגים לאכול ארוחה מַפְסֶקֶת – הארוחה שלפני הצום. אחרי הסעודה ולפני כניסת יום הכיפורים נוהגים להדליק נרות חג "של יום הכיפורים" ומברכים עליהם ברכת שהחיינו.

יום הכיפורים בבית המקדש

בספרות התלמוד יש עיסוק רב במועד זה. על פי המתואר שם בתקופות שבהן בית המקדש היה קיים (עד לחורבן בית המקדש השני) היה ליום הכיפורים תוכן ייחודי, שונה לגמרי מיום הכיפורים בימינו.

אופיו המיוחד של יום הכיפורים התבטא בטקס ארוך ומרשים שהתקיים בבית המקדש. את הטקס המיוחד הזה ניהל הכוהן הגדול, ובמהלכו היה עושה עבודות שונות בתוך בית המקדש שהיו קשורות להקרבת קרבנות, ובהם קרבנות מיוחדים (קרבנות חטאת) ליום הכיפורים. במהלך הטקס היה הכוהן הגדול מתוודה גם על החטאים שלו ושל משפחתו וגם על החטאים של כל עם ישראל.

לבני העם לא היה תפקיד בטקס זה של יום הכיפורים. הם היו רק הצופים: על פי המסופר במשנה, היו בני העם מקדימים לבוא לבית המקדש עוד לפני הזריחה כדי למצוא מקום בחצר בית המקדש³ ולראות את הכוהן הגדול בעבודת יום הכיפורים, שכללה ביום זה, ורק ביום זה, גם עבודה בקודש הקודשים של בית המקדש. רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, ורק הכוהן הגדול – היה נכנס לקודש הקודשים, וגם זאת רק אחרי שהיה ממלא את הבית בעשן הקטורת. בזמן עבודת יום הכיפורים, ובפרט בזו שבקודש הקודשים, היה על הכוהן הגדול להקפיד הקפדה יתירה על מילוי כל ההוראות, כדי לסיים בהצלחה ולצאת בשלום מקודש הקודשים.

כניסתו של הכוהן הגדול לקודש הקודשים הייתה "חוויה מיסטית מלווה בסכנה"⁴ והייתה כרוכה בחשש לחייו, ומכאן התיאור במשנה שהכוהן הגדול – "יום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש".⁵ וכאשר היה הכוהן הגדול מסיים את עבודתו ויוצא בשלום מקודש הקודשים, היה זה גם סימן שבני ישראל זכו לכפרה ולסליחה על חטאיהם.

יום הכיפורים במסורת ישראל

אחרי חורבן בית המקדש לא הייתה עוד אפשרות לקיים את עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים, והתפילות תפסו את מקומם של עבודת הקרבנות בבית המקדש. כדי לזכור ולהזכיר את הטקס המיוחד שהתקיים במקדש ביום הכיפורים, נכתבה תפילה מיוחדת הנקראת "סדר העבודה". תפילה זו של יום הכיפורים מתארת את הטקס על כל שלביו ופרטיו.

על פי המסורת, הצום ("עינוי הנפש") הוא הציווי המיוחד ליום הכיפורים, שבמהלכו מתעלמים מן הצרכים הגופניים ומקדישים את כל לחשיבה ולבקשת סליחה. השילוב של צום ותפילה מופיע כבר במקרא כשתי פעולות שמטרתן לבטל עונשים על מעשים שליליים.⁶

בליל יום הכיפורים לפני השקיעה נוהגים לומר בבית הכנסת תפילה מיוחדת בארמית⁷ – תפילת "כל נִדְרֵי" (=כל הַנְדָרִים) הנקראת כך לפי שתי המילים הפותחות אותה. תפילות יום הכיפורים ארוכות במיוחד, וכוללות קטעי סליחות רבים, פיוטים ואמירת וידויים.

מקום חשוב בתפילות יום הכיפורים יש לווידוי, שעליו חוזרים כמה פעמים בכל אחת מתפילות יום הכיפורים. המתפלל מתוודה על חטאים שלו ושל כלל הציבור (לפי סדר הא"ב), תחילה באופן כללי – "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי…" – ואחר כך בצורה מפורטת יותר, תוך ציון התנהגויות שליליות כלפי הזולת: זלזול הורים ומורים, טיפשות פה, לשון הרע, עזות מצח, קלות ראש, רכילות, שנאת חינם ועוד.

יום הכיפורים הוא החג היחיד, והיום האחד בשנה, שבו נוהגים להתפלל חמש תפילות.⁸ התפילה החמישית המסיימת את יום הכיפורים היא תפילת נעילה.

וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם

ציווי זה מופיע בתורה כמצווה מיוחדת ליום הכיפורים (ויקרא כג 27) – אך הוא אינו כולל פירוט או הגדרה. אלו נמצאים במשנה: המשנה מגדירה את חמשת האיסורים הכלולים בציווי של עינוי הנפש ביום הקדוש ביותר בשנה – איסורים המבוססים על הימנעות מהנאות הגוף ומצורכי היום-יום הרגילים. ואלו הם חמשת האיסורים: איסור אכילה ושתייה, איסור רחצה, איסור סיכת הגוף בתחליבי שמן, איסור נעילת נעלי עור ואיסור קיום יחסי אישות. ⁹

"אבינו מלכנו"

תפילה מיוחדת לימים הנוראים (ולימי צום ותענית). את התפילה נוהגים לומר בבית הכנסת לאחר תפילת עמידה בבוקר, בתפילת שחרית, וכן בתפילת מנחה. במרבית עדות ישראל אומרים תפילה זו בעמידה, מול ארון הקודש הפתוח.

אין אומרים "אבינו מלכנו" בתפילות השבת, גם כאשר ראש השנה חל בשבת. ובתפילת נעילה של יום הכיפורים אומרים "אבינו מלכנו" – גם כאשר הוא חל בשבת.

ראשיתה של התפילה בשתי בקשות הנזכרות בתלמוד הבבלי ומיוחסות לרבי עקיבא: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו".¹⁰ לשתי אלו נוספו עוד בקשות במהלך הדורות, שכל אחת מהן פותחת בצמד המילים "אבינו מלכנו":¹¹

"…אבינו מלכנו – שלח רפואה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עמך.
אבינו מלכנו – קרע רוע גזר דיננו.
אבינו מלכנו – זכרנו בזיכרון טוב לפניך.
אבינו מלכנו – חתמנו בספר חיים טובים.
– – – – –
אבינו מלכנו – מלא ידינו מברכותיך.
– – – – –
אבינו מלכנו – קבל ברחמים וברצון את תפילתנו.
אבינו מלכנו – פתח שערי שמים לתפילתנו.
– – – – –
אבינו מלכנו – תהא השעה הזאת שעת רחמים וְעֵת רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ.
– – – – –
אבינו מלכנו – חננו ועננו, כי אין בנו מעשים.
עֲשֵׂה עִמָנוּ צדקה וחסד – וְהוֹשִׁיעֵנוּ."

העשרה - קישורים

על תפילת יום הכיפורים בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק – באתר דעת

רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודת יום הכיפורים – באתר ספריא

תפילת "כל נדרי"

קטעי ספרות והגות ליום הכיפורים שליקטה חנה קציר, חברת קיבוץ משמר העמק – באתר חגיגה של חגים

מאמר מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), תפילות יום הכיפורים – באתר ישיבת בית אל