יוסף בן יהודה אבן עקנין

יוסף  בן יהודה אבן עקנין ( 1160 – 1236 בערך) נולד בעיר פֶס שבמרוקו. בצעירותו היגר למצרים – תחילה לאלכסנדריה ואחר כך לפוסטאט (קהיר העתיקה), שם למד כשנתיים אצל רמב"ם. היו שזיהו אותו כתלמיד האהוב, שלו הקדיש רמב"ם את ספרו הפילוסופי מורה הנבוכים: בפתיחת ספרו פונה רמב"ם לתלמידו "היקר", ר' יוסף ב"ר [=בן ר'] יהודה" ומסביר מדוע מצא לנכון לכתוב את הספר ולהקדישו לתלמיד זה: "וכאשר קראת עמי מה שקראת מתורת ההיגיון, תליתי בך תקוות וראיתיך ראוי לגלות לך את סודות ספרי הנבואה כדי שתדע מֵהם מה שראוי לשלֵמים לדעת…. כאשר גזר האל שניפרד ופנית לאשר פנית, עוררו בי הפגישות ההן החלטה, שהייתה רפויה קודם לכן, והיעדרותך הניעתני לחבר ספר זה. חיברתי אותו לך ולשכמותך והם מועטים. עשׂיתיו פרקים פרקים, וכל שנכתב מהם ישׂיגך בזה אחר זה באשר אתה ושלום לך" (תרגום לעברית: פרופ' מיכאל שוורץ).

יוסף אבן עקנין היה רופא, משורר ופילוסוף. הוא כתב כתריסר חיבורים ובהם ספר "רפואת הנפשות" ופירוש לשיר השירים (שניהם בערבית) וכן ספר הלכות "חוקים ומשפטים" ופירוש למסכת אבות במשנה (שניהם בעברית).
חיבורו הפילוסופי "מאמר במחויב המציאות ואיכות סידור הדברים ממנו וחידוש העולם" מציג עמדות שונות מעמדות רמב"ם, ומכאן ההנחה שכתב את חיבורו לפני שהגיע לידיו עותק של "מורה הנבוכים".
על יוסף אבן עקנין כתב הפייטן יהודה אלחריזי: "מושיע ורב / מארץ מערב… חכמתו כקהלת / ושכלו כגחלת… ולו חכמה עשר ידות / וכולו מלא חמודות".

חוקרים בני ימינו סבורים כי הספר "מורה הנבוכים" הוקדש לתלמיד של רמב"ם בשם יוסף בן יהודה אבן שמעון – ולא ליוסף בן יהודה אבן עקנין, שהיה ידידו של רמב"ם (אך לא תלמידו).