יפתח הגלעדי – ובת יפתח

יפתח הגלעדי,¹ דמות מקראית מספר שופטים. היה "גיבור חיל" אך "בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה" (שופטים יא 1), שגורש בידי אחיו, בני אביו החוקיים, וברח ל"אֶרֶץ טוֹב"² (יא 3). בסיפור מסופר שיפתח גורש בתמיכה זקני גלעד, אך כאשר יצאו בני עמון למלחמה – חזרו בהם זקני גלעד: הם שלחו לקרוא ליפתח, כדי שיהיה להם לראש ולקצין ויילחם בבני עמון,³ ואף הבטיחו לו בתמורה שהוא יהיה "לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד" (יא 8). תחילה ניסה יפתח לבוא בדברים עם מלך בני עמון ולהשיב על טענותיו בסקירה היסטורית מפורטת, שכללה את חלקו של האל בירושת הארץ – גם לפי אמונתם של בני עמון (יא 24). אך כל ניסיונותיו לא הועילו, ואז: "וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה'", וטרם צאתו לקרב בבני עמון הוא נדר: "אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לה' וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה" (יא 31).
יפתח יצא להילחם בעמונים⁴ והכה אותם מכה ניצחת (יא 33). עם שובו כמנצח מן המלחמה יצאה בתו היחידה "אֵין לוֹ… בֵּן אוֹבַת" לקבל את פניו "בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת" (יא 34). יפתח הנדהם קרע את בגדיו אך החליט לקיים את נדרו, כי "פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב" (יא 35). בת יפתח קיבלה עליה את הדין, אבל ביקשה שהות של חודשיים כדי ללכת עם חברותיה אל ההרים "לבכות על בתוליה". כעבור חודשיים שבה הביתה, ואביה קיים את נדרו. ומאז היו בנות ישראל הולכות מדי שנה "לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי" ארבעה ימים בשנה (יא 39-40)⁵.
יפתח שפט את ישראל שש שנים, ובמותו נקבר באחת מערי הגלעד.
חז"ל גינו את יפתח על מעשהו: על הפסוק "אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" דרשו, בין השאר: "וְלֹא דִבַּרְתִּי" – זה יפתח", שנדרו היה יוזמה אנושית לא רצויה לד'. ובאותו מדרש מזכירים חז"ל את בקשת ד' מאברהם שיקריב את בנו – אך כניסיון בלבד, שכן הקרבת אדם לא עלתה על לבו של ה'.⁶ בהמשך למסורת המדרשית נזכרת בת יפתח בשירה העברית כמקבילה נשית של יצחק: "נְכוּנוֹתִי, אָבִי, / עָקְדֵנִי! / וִיקוֹד אִיקַד בְּשַׁלְהֶבֶת-יָהּ",⁷ ואולם בניגוד לסיפור העקידה, שהיה ניסיון של ה' (ולא יוזמה של אברהם) ובה התערב ה' ומנע אותה – לא התערב ה' ביוזמתו של יפתח ולא שלח איל: "לָמָּה זֶה בָּחַר בְּבַת וְלֹא בָּחַר בְּשֶׂה מֵעֵדֶר?"⁸