ירבעם בן נבט

ירבעם בן נבט, דמות מקראית שמסופר עליה במלכים ודברי הימים (מָלַךְ בשנים 928 – 907 לפני הספירה). היה בן שבט אפרים, מן העיר צרדה שבשומרון. היה כנראה מפקידיו של שלמה המלך. על פי המסופר בספר מלכים א פרקים יא-יב, מרד ירבעם בשלמה המלך, לאחר שזה סירב להקל את עול המסים שהכביד מאוד על העם. בתגובה ביקש שלמה להרוג את ירבעם, והוא החליט לברוח למצרים ולבקש את חסותו של המלך שישק, שהיה יריב לשלמה.
אחיה השילוני התנבא באוזני ירבעם על קריעת הממלכה מיהודה, והבטיח לו כי אחרי מות שלמה הוא ישלוט בעשרת שבטי ישראל. ירבעם שב לישראל אחרי מות שלמה, ובעקבות הכרזת השבטים על ניתוקם מבית דויד – הומלך בסביבות שנת 928 לפני הספירה. ירבעם מלך על ישראל 22 שנה (מלכים א, יד 20), תחילה בשכם ואחר גם בתרצה, שאותה קבע כבירתו.
כמסופר בספר מלכים, ירבעם עשה הרע בעיני ה' – הוא התנער מן הפולחן הדתי בבית המקדש והנהיג פולחן אלילי בממלכת ישראל: העמיד עגלי זהב בבית אל ובדן והפך אתרים אלה למקדשים. ימי מלכותו היו רצופים התנגשויות בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה: "וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים" (יד 30).