כרובים – במקרא
למלאכים המכונים במקרא כרובים יש תפקידים שונים במסורת היהודית.
הכרוב והכרובים במקרא אינם שייכים למשפחת הירקות, כנהוג בעברית של ימינו,1 אלא לעניינים שבקודש. הכרובים נזכרים לראשונה בסיפור גן העדן, ושם הכוונה כנראה למלאכים, שהציב ה' כשומרים על "דרך עץ החיים" אחרי הגירוש של אדם וחווה מגן עדן.2
בספר שמות, בתיאור המשכן, מתוארים הכרובים שהיו על הכפורת שכיסתה את ארון הברית: כרובים עשויים עץ ומצופים זהב, כנפיהם פרושות, "סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" (שמות כה 20). וה' היה מדבר אל משה מבין שני הכרובים האלה.3
דמויות כרובים היו רקומות גם על הפרוכת, שהבדילה בין הקודש ובין קודש הקודשים, וגם על יריעות המשכן.4 לפי מסורת חז"ל, היו פני הכרובים כפני נערים.5 בבית המקדש הראשון, שבנה שלמה המלך, היו דמויות של כרובים גם על הקירות הפנימיים והחיצוניים של המקדש.6 במקרא מופיע פעמים רבות הצירוף "יושב הכרובים" ככינוי לה'.