כתר מלכות

"כתר מלכות" הוא היצירה הפיוטית-עיונית הגדולה ביותר של שלמה אבן גבירול,¹ ויש הרואים בה את "שיר הקודש העברי החשוב ביותר" שנכתב לאחר התקופה המקראית.²
חלקה הראשון של היצירה עוסק בתפיסת האלוהות – האל האחד והיחיד, הקדמון והאינסופי, שהוא מרומם ומתנשא מעבר להשגה ולמציאות. לו החכמה והרצון, ברצונו ברא את העולם, והמציאות כולה נובעת ממנו: "אַתָּה אֶחָד, רֹאשׁ כָּל מִנְיָן וִיסוֹד כָּל בִּנְיָן." האל הוא גם מקור האור: "אַתָּה אוֹר נֶעֱלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִגְלֶה בְּעוֹלַם הַנִּרְאֶה", ולפיכך "עֵין הַשֵּׂכֶל לְךָ תִּכְסֹף וְתִשְׁתָּאֶה". ומכאן תכלית האדם – להכיר את האמת הנצחית ולזהות אותה עם האידיאל של עבודת ה'. אך עיקרו של הפיוט אינו מתמצה ברעיונות ההגותיים אלא בעוצמת החוויה הדתית: "אין עוד שיר בודד אחד שמשקף כמוהו – בהיקפו, בתכניו העשירים, ברוחב דעתו בעמקות רעיונותיו, בעוצמת הביטוי" את מגוון גילוייה של החוויה הדתית.³
חלקה השני של היצירה הוא תפילת רחמים ותחנונים של האדם, המכיר בקטנותו: "אֱלֹהַי, בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ, לְדַעְתִּי / כִּי כְפִי עָצְמַת גְּדֻלָּתְךָ – כֵּן תַּכְלִית דַּלּוּתִי וְשִׁפְלוּתִי / וכְפִי תֹּקֶף יְכָלְתְּךָ – כֵּן חֻלְשַׁת יְכָלְתִּי / וּכפִי שְׁלֵמוּתְךָ – כֵּן חֶסְרוֹן יְדִיעָתִי." ומאחר שהאדם אינו אלא בן תמותה, "גוש ורימה, עפר מן האדמה" – אין לו אלא לסמוך על האל ועל רחמיו: "וְאַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלָחְתָּ". הדובר בשיר מרגיש כי האל מוחל וסולח ואף משגיח עליו אישית ושומר עליו מכל רע: "וְכַמָּה צָרוֹת נֶעֶלְמוּ מֵעֵינַי – וּמֵהֶם גְּאַלְתַּנִי, / וּבְטֶרֶם בֹּא הַתְּלָאָה, הִקְדַּמְתָּ רְפוּאָה לְמַכָּתִי וְלֹא הוֹדַעְתַּני, / וּבְעֵת לֹא נִשְׁמַרְתִּי מִכָּל נֶזֶק – אַתָּה שְׁמַרְתַּנִי." הפיוט "כתר מלכות" עוסק גם בשכר ועונש בעולם הבא: מתחת לכיסא הכבוד של האל נמצא מקום לנשמות הטהורות, ובמרום נמצא גם מקומן הנפרד של נשמות הרשעים.
היצירה "כתר מלכות" תורגמה לשפות רבות, וזכתה לחיקויים רבים, המפורסם שבהם – פיוטו של ר' דויד בן זמרה, שנקרא גם הוא "כתר מלכות".

הנה קטע לדוגמה מתוך הפיוט "כתר מלכות" מאת שלמה אבן גבירול:

"…אַתָּה אֶחָד – וְלא כְאֶחָד הַקָּנוּי וְהַמָּנוּי
כִּי לא יַשִּיגְךָ רִבּוּי וְשִׁנּוּי
לא תֹאַר וְלא כִנּוּי.
אַתָּה אֶחָד – וְלָשׂוּם לְךָ חֹק וּגְבוּל נִלְאָה הֶגְיונִי
עַל כֵּן אָמַרְתִּי: אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוא בִּלְשׁונִי.
….
אַתָּה אוֹר נֶעְלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִגְלֶה בָּעוֹלָם הַנִּרְאֶה
בְּהַר ה' יֵרָאֶה.
אַתָּה אוֹר עוֹלָם – וְעֵין הַשֵּׂכֶל לְךָ תִּכְסֹף וְתִשְׁתָּאֶה
אֶפֶס קָצֵהוּ תִּרְאֶה, וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה."