כל נִדְרֵי
תפילה בארמית הנאמרת בטקסיות בבית הכנסת עם כניסת יום הכיפורים. עוסקת בהתרת נדרים אך במשך הדורות קיבלה משמעות מיוחדת. היא נחתמת בברכת "שהחיינו".
בליל יום הכיפורים לפני השקיעה נוהגים לומר בבית הכנסת תפילה מיוחדת בארמית1 – תפילת "כל נִדְרֵי" (=כל הַנְדָרִים) – הנקראת כך לפי שתי המילים הפותחות אותה. תפילת "כל נִדְרֵי" עוסקת בהתרת הנדרים2 שאדם קיבל על עצמו במשך השנה שעברה או אלו שיקבל על עצמו בשנה החדשה, "מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו לטובה".
מבחינה היסטורית והלכתית, תפילת "כל נִדְרֵי" "אינה מעוגנת בהלכה ולא בכל מנהגי הדורות. רבים מבין הגאונים… התנגדו בכל תוקף לאמירת 'כל נִדְרֵי' בליל יום הכיפורים".3 הוויכוח סביב תוקפו ההלכתי של "כל נִדְרֵי" הביא לתפיסה חדשה הקובעת כי אמירת "כל נִדְרֵי" "אינה מיועדת להתיר את נדרי השנה שעברה ולא למנוע תחולתם בשנה הבאה". אלא זו תפילה ותחנונים לבורא שיסלח לעבירות על נדרים.4
תפילת "כל נִדְרֵי" נאמרת בטקס מרשים ומעורר התרגשות: שתי דלתותיו של ארון הקודש נפתחות לרווחה, ושניים מראשי המתפללים, ספרי תורה בידיהם, עומדים מימינו ומשמאלו של החזן, האומר בנגינה מיוחדת וברטט את הקטע שלוש פעמים, בעוד קהל המתפללים עומד על רגליו ומקשיב בדומייה.
מאחר שתפילה זו נאמרת עם כניסת יום הכיפורים, היא קיבלה במהלך השנים משמעות מיוחדת, מעבר לתוכן המשפטי-הלכתי של התרת נדרים. משמעות זו קשורה לאופיו של יום הכיפורים, במסורת היהודית, כיום היטהרות ומחילה, והיא באה לידי ביטוי בסיומה של תפילת "כל נִדְרֵי" – בפסוקי מקרא העוסקים בסליחה ופותחים בקריאה: "וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו 26). תפילת "כל נִדְרֵי" נחתמת בברכת שהחיינו.