מדינת היהודים
ספרו של בנימין זאב הרצל שנכתב בגרמנית והציג את חזון הריבונות המחודשת בארץ ישראל כפתרון מודרני ומדיני למצוקת היהודים ולאנטישמיות. הספר זיכה את מחברו בתואר "חוזה המדינה".
מבוא
מדינת היהודים היא בימינו עובדה קיימת, אך ביום ל' בשבט תרנ"ו – 1896 היא הייתה ספר דק וצהבהב, שהוצג בחנות ספרים קטנה בווינה: "מדינת היהודים – ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים".1 הספר נכתב (בגרמנית) בידי ד"ר תיאודור (בנימין זאב) הרצל,2 וזיכה את מחברו בתואר "חוזה המדינה". הספר הציג בצורה תמציתית, בהירה ומעשית את בעיית היהודים והציע פתרון חדשני ומדיני למצוקת היהודים ולאנטישמיות. בספר סרטט הרצל את דיוקנה העתידי של מדינה יהודית מתוקנת בתחומי החברה והמשפט, הכלכלה והתרבות.
הרצל האמין בכוחו "של רעיון המדינה" לעקור את היהודים ממקומותיהם ולהביאם לארצם, כהמשך לחלום הדורות – "לשנה הבאה בירושלים" ומתוך אמונה כי "עם אנחנו – עם אחד".3 עם פרסומו זכה הספר לביקורת לגלגנית לצד תמיכה נלהבת, אך לימים היה לציון דרך מרכזי בתולדות הציונות ועַם ישראל: "מועטים הספרים ששינו את העולם, ומועטים עוד מהם ספרים שהולידו מדינות".4
מעט יוצרים: מדינת היהודים"התכנית כולה בצורתה היסודית היא פשוטה לאין שיעור…
תינתן נא לנו ריבונות בחבלארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים;
לכל השאר נדאג בעצמנו…
למשימה זו, הפשוטה ביסודה והמסובכת בביצועה, יוקמו שני גופים:
אגודתהיהודים והחברה היהודית…
החברה היהודית דואגת לחיסול עסקי הרכוש של היהודים היוצאים
ומארגנת בארץ החדשה את הפעילות הכלכלית.
את יציאת היהודים אין, כאמור, לראות כיציאהחפוזה.
היא תהיה הדרגתית ותימשך עשרות בשנים.
…………………………………………..…
היהודים המכירים ברעיון המדינה שלנו מתלכדים סביב אגודת היהודים.
זו מקבלת על ידי כך בעיני הממשלות את הסמכות לדבר ולשאת ולתתבשם היהודים.
'האגודה' מוכרת, אם לומר זאת בלשון המשפט הבינלאומי, כרשות מכוננתמדינה…
מעונות הפועלים…יוקמו בניהול עצמי…
אמנם גם בתי הפועלים שלנו – מראם יהיה בהכרח אחיד…
אבל בתים נפרדים על גינותיהם…
הנוף יעורר את הכישרון הרענן שלאדריכלינו הצעירים…
בית הכנסת יעמוד בו נשקף למרחוק,
כי הרי רק האמונה העתיקה היאשליכדה אותנו.
וכן בתי ספר לילדים – בתים מאירי פנים, בהירים, יפים לבריאות,
עם כלאמצעי ההוראה החדישים.
בנוסף לכך בתי ספר להשתלמות מקצועית… בתי בידור לעם…
יום העבודההרגיל הוא יום שבע השעות!
אין זאת אומרת,
כי רק שבעשעות ביום ייגדעו עצים, תיחפר אדמה, תוסענה אבנים… לא.
יעבדו ארבע עשרה שעות.
אבלגדודי העבודה יחליפו אלה את אלה מדי שלוש שעות וחצי…
כשלוש וחצי שעות רצופות יכולאדם בריא לבצע עבודה מרוכזת מרובה.
לאחר הפסקה של שלוש וחצי שעות – אותן הוא מקדישלמרגוע, למשפחתו,
להשתלמותו המודרכת – הריהו שוב רענן לחלוטין.
כוחות עבודה כאלהיכולים לחולל פלאות…
…מי שעובד יותר משבע שעות, מקבל בעד עודף הזמן עודף שכר בכסף מזומן.
…ולבלתי כשרים לעבודה מבני משפחתו דואגים מוסדות הצדקה…
…בחיים החדשים יהיו אנשינו להוטים אחר עבודה,
והעולם… יראה, עד כמה עם חרוץ אנחנו…"
תיאודור הרצל, מדינת היהודים, הספרייה הציונית עלי די ההסתדרות הציונית העולמית, תרגם מגרמנית: מרדכי יואלי, תשמ"ה – 1985, עמ' 22 – 23, 31 – 34. ההדגשות – שלנו.
"מדינת היהודים": רקע
ביום ל' בשבט תרנ"ו – 1896 הוצג בחלון הראווה של חנות ספרים קטנה בווינה ספר דק וצהבהב בכריכה רכה – "מדינת היהודים: ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים". חנות הספרים הייתה שייכת למוציא לאור אלמוני למדי בשם מ' ברייטנשטיין, "שהספר מצא חן בעיניו למרות שלא האמין בהצלחתו המסחרית".5
"מדינת היהודים" לא נכתב מלכתחילה כספר אלא כרשימות על "שאלת היהודים" שאותן ביקש הרצל להציג לפני יהודים בעלי ממון והשפעה.6 תחילה כתב את הדברים על גבי פתקאות בקצב קדחתני, "בהליכה, בעמידה, בשכיבה; ברחוב ובשעת האכילה, ועל משכבי בלילה".7 ברקע הרשימות והספר הייתה האנטישמיות באירופה, שאותה חווה הרצל כסטודנט, ולאחר מכן כעיתונאי שסיקר את משפט דרייפוס.
האנטישמיות חיזקה את זהותו היהודית, אך הביאה להתכחשותם של יהודים רבים בני זמנו ומקומו לזהותם הלאומית: "כשם שהאנטישמיות דוחקת את היהודים האנוכיים, הפחדנים וההססנים אל הנצרות – כך חיזק הלחץ את יהדותי ביתר שאת."8 הרצל האמין בלאומיות היהודית – "עם אנחנו – עם אחד", אשר שרד "אלפיים שנה של ייסורים נוראים".9 ומכאן ש"מדינת היהודים" היא הפתרון היחיד לשאלת היהודים – לא כחלום או כאוטופיה אלא כתכנית מדינית יעילה ומפורטת לביצוע, בהסכמת כל המדינות הנוגעות בדבר.
הרצל האמין "באפשרות ההגשמה" של מדינת היהודים, ועם זאת הדגיש כי "ביהודים עצמם תלוי הדבר, אם יהיה (ספר זה)… רק רומן מדינה". בראייה מפוכחת הוסיף: "אינני יודע אם בימי חיי ייצא לאור צדקי. האנשים הראשונים שיתחילו בתנועה זו (=בציונות) ספק אם יראו את אחריתה רבת ההוד".10 ואכן אחרית זו הייתה למציאות כיובל שנים לאחר פרסום הספר, עם הקמתה של מדינת ישראל.
"מדינת היהודים": מבנה ותכנים
הספר "מדינת היהודים" הוא נוסח ערוך ומורחב של טיוטות קודמות המעידות על גלגולי "מדינת היהודים". בניגוד לרשימות שקדמו לו, נכתב הספר בלשון עובדתית ללא מליצות או נופך תיאטרלי ובסגנון משפטי יבש, כדי לשכנע את הקוראים שאין מדובר בסיפור אגדה דמיוני או ברומן אוטופי, אלא בתכנית מדינית בת ביצוע.11
בספר ארבעה פרקים, ובכל אחד מהם – סעיפי משנה רבים ומפורטים.12 החלק הראשון, הכללי, מציג את שאלת היהודים ואת הניסיונות לפתרונה, את האנטישמיות וסיבותיה – ואת לוז התכנית: "תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים. לכל השאר נדאג בעצמנו." את בחירת המקום – פלשתינה או ארגנטינה – השאיר הרצל לעם היהודי.13
שלושת הפרקים הבאים מסרטטים את דיוקנה של המדינה היהודית ואת דרכי הקמתה: הפרק השני, "החברה היהודית",14 עוסק בהקמת הגוף הכלכלי – "החברה היהודית", שתקבל את האחריות להגירת היהודים מארצות הגולה, למכירת רכושם, לרכישת קרקעות בארץ החדשה ולניהול החיים במדינה.
הפרק השלישי, "חבורות מקומיות", מדגיש את הבסיס הקהילתי של הגירת היהודים לא כיחידים, אלא "בחבורות של משפחות וידידים", שיבטיחו כי עקירת היהודים ממקומם תיעשה "בזהירות, על כל רקמת שורשיהם" – כדי לשתול אותם "מחדש באדמה טובה יותר". לכל חבורה – "הרב שלה, ההולך עם קהילתו", וכך "החברה המקומית מתלכדת מסביב לרב".
בפרק זה מדגיש הרצל כי לא מרצונם ייצאו היהודים – האנטישמיות היא שתביא להגירתם.15 החלק הרביעי, "אגודות היהודים ומדינת היהודים", מגדיר את הגוף המדיני – "אגודות היהודים" – שיהיה אחראי למשא ומתן המדיני עם מדינות העולם במטרה להשיג ליהודים מדינה ריבונית. גוף זה יקים את "המוסדות ההכרחיים לתקופה הראשונה" ויקבע את החוקה, השפה, החוקה והדגל של המדינה.16
"מדינת היהודים" מציג דגם של מדינת מופת המושתתת על עקרונות הצדק והסובלנות, העבודה והרווחה החברתית.
ל"מדינת היהודים" של הרצל קדמו כתביהם ורעיונותיהם של מבשרי הציונות וכן ספרו של י"ל פינסקר – אוטואמנציפציה. אך הרצל, שחי במרכז אירופה, לא הכיר כתבים אלו.17 ולצד הרעיונות החדישים והמקוריים בספרו, היה חידוש גדול באישיותו הכריזמטית והסוחפת, ובעובדה שלא הסתפק בכתיבה אלא קם ועשה: הוא הנהיג את היהודים כגוף לאומי בזירה הבינלאומית והביא את בעייתם לתודעת העולם.
"מדינת היהודים": תגובות והשפעה
"מדינת היהודים" עורר סערה מיד עם צאתו לאור. בעיר וינה, שבה התפרסם, הייתה תדהמה שהפכה לבוז ל"יהודי המטורף", השואף להיות "מלך היהודים".18 הציונים הוותיקים התייחסו בחדשנות למחבר הספר, "אדון דוקטור הרצל", היהודי הווינאי המהודר שלא גילה עניין רב ביהדות.
נחום סוקולוב, במאמר בעיתונו "הצפירה", לגלג על "הפיליטוניסט הווינאי המשחק בדיפלומטיה" שרעיונותיו העמידו בסכנה את המשך ההתיישבות היהודית בארץ ישראל – אך תוך זמן קצר היה לאחד מחסידיו המושבעים של הרצל.
ח"נ ביאליק כתב שיר קצר ועוקצני על הרצל כאחד מאותם "אנשי פלאות", אשר "באצבע קטנה יעשו מדינה".19 הרצל צפה מראש את התגובות הלגלגניות והספקניות לספר ולרעיון. בפתח דבר לספרו הוא מזכיר את "המבקרים השטחיים" וקלי הדעת שיתייחסו אל הרעיון כאוטופיה, ופונה אל המשכילים בקריאה ל"חשיבה-מחדש ולמידה-מחדש של אי-אלו מושגים ישנים".
אך היו אלה דווקא המוני היהודים במזרח אירופה שנענו בהתלהבותו לקריאתו של הרצל – "עם אנחנו – עם אחד" – ולרעיון המדינה היהודית. דוד בן-גוריון תיאר ביומנו את תחושת הגאולה בקרב יהודי פולין: "בא המשיח, איש יפה תואר, עיניו יוקדות, נשוא פנים ושחור זקן, אף מלומד ושמו – תיאודור הרצל. והוא יוביל את עם ישראל לארץ האבות."20 רק מעטים מיהודי מזרח אירופה קראו את "מדינת היהודים", אך הופעתו ואישיותו של הרצל הקסימו אותם והציתו את התלהבותם.
"מדינת היהודים" נכתב בגרמנית ונדפס תחילה ב- 500 עותקים. אך תוך כמה חודשים הפך לרב מכר, ותורגם לאנגלית, לרוסית, לרומנית, לבולגרית, לצרפתית, ליידיש – וכמובן גם לעברית.21 מאז הדפסתו הראשונה (תרנ"ו – 1896) תורגם הספר ל- 20 שפות ויצא לאור בעשרות מהדורות.
גלגולי "מדינת היהודים"
"מדינת היהודים" לא נכתב מלכתחילה כספר שנועד לציבור הרחב. ראשיתו במסמך בן 22 עמודים שכתב בנימין זאב הרצל לקראת פגישתו עם הנדבן היהודי מוריס (משה) הירש, ובו עיקרי העקרונות והרעיונות על יציאת היהודים מאירופה לטריטוריה חדשה שמקומה טרם נקבע.22
מסמך זה היה שילוב של רעיונות תיאטרליים ופוליטיים: "בכל אלה אני עדיין מחזאי. אני מקבץ מן הרחוב מסכנים לבושי סחבות, אני מלביש אותם פאר והדר ומטיל עליהם לערוך קבל עולם חזיון מרהיב שאני מחברו."23
הפגישה עם הברון הירש, שהתקיימה בחודש סיוון תרנ"ה – 1895, לא עלתה יפה, אך הרצל לא אמר נואש ולא הרפה מן הרעיון. בשבועות שלאחר מכן הסתגר בחדרו בבית מלון והמשיך לעבוד על פיתוח הרעיון תוך פירוט ההיבטים המשפטיים והכלכליים של יציאת היהודים – והתוויית חוקה למדינה היהודית העתידה.
הרעיונות קדחו במוחו, והוא שרבט אותם על פתקאות שכתב גם תוך כדי הליכה, בשכיבה או בעמידה, בכל שעה משעות היום והלילה. בחודש סיוון תרנ"ה – 1895 ערך את הדברים כמסמך ארוך ובו 68 עמודים בכתב ידו הצפוף, מסמך זה היה מיועד אל משפחת רוטשילד, שהייתה באותם ימים "מעצמה כספית יהודית", והרצל ביקש לגייסה למימוש רעיונותיו.
המסמך זכה לכותרת "נאום אל הרוטשילדים" – שלא ננאם מעולם: לפי עצתם של ידידיו ובני משפחתו ויתר הרצל על הפנייה אל הרוטשילדים,24 הוציא מן המסמך את כל הפסקאות הפונות אליהם ושינה את כותרת המסמך ל"נאום אל היהודים". את הגרסה הזאת החליט הרצל לערוך ולהרחיב כדי להדפיסה כספר לקהל הרחב.
הוא פנה לכמה מוציאים לאור בעלי שם, אך אלו דחו את המסמך ולא הסכימו לפרסמו. ורק ברייטנשטיין, מוציא לאור אלמוני למדי בווינה, התלהב מן המסמך והסכים לפרסם אותו ואף להפיצו בחנותו. ביום שבו סיים הרצל את עריכת הספר – ד' בשבט תרנ"ו (19 בינואר 1896) – חתם על החוזה עם המוציא לאור וכתב ביומנו:
"חתמתי עם המו"ל ברייטנשטיין. [הוא] היה נלהב כשקראתי לו כמה חלקים מתוך החיבור השלם, שסוף סוף סיימתי את כתיבתו לאחר עמל רב. את השם שיניתי ל"מדינת היהודים".25
העשרה - קישורים
תיאודור הרצל, מדינת היהודים – גרסה מקוונת של הספר באתר פרויקט בן יהודה