מרים הנביאה

מרים הנביאה, בת עמרם ויוכבד, הייתה אחותו הצעירה של אהרן הכוהן הגדול – ואחותו הגדולה של משה רבנו. מרים הייתה אחת משלוש הנשים שהצילו את משה בינקותו:¹ כאשר האם יוכבד הצפינה את משה התינוק בתיבה בתוך הסוּף, ניצבה מרים "מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב 4).² וכאשר מצאה בת פרעה את משה, השכילה מרים להציע לה מינקת "מִן הָעִבְרִיֹּת" (ב 7) – את יוכבד אמה. מרים האחות הגדולה גילתה תחושת אחריות ואף פטרונות³ כלפי אחיה הצעיר משה, לא רק בינקותו – אלא גם עשרות שנים לאחר מכן, כאשר הביעה הסתייגות מנישואיו ל"אִשָּׁה כֻשִׁית".

על חייה האישיים של מרים לא מסופר במקרא,⁴ והיא נזכרת בעיקר באירועים הקשורים לאחיה משה ולכלל בני ישראל. וכך, אחרי שירת הים של משה ובני ישראל,⁵ התורה מספרת על מרים הנביאה, שארגנה את מקהלת הנשים: היא יצאה בראש עם התוף – והנשים אחריה בתופים ומחולות, וכך שרו יחד את הפסוק הפותח של השירה: "שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו 20 – 21).

בהמשך נדודי בני ישראל במדבר נזכרת מרים בפרשת "האישה הכושית" של משה, ובהסתייגותה "כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח",⁶ ובאותה הזדמנות התרעמו היא ואהרן אחיה על מעמדו המיוחד של משה אחיהם כנביא, ואף טענו: "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'? הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר" (במדבר יב 1 – 2). בתגובה העניש ה' את מרים בצרעת, והיא נאלצה לצאת מחוץ למחנה ישראל, כדין המצורעים.⁷ רק בזכות תפילת משה בעדה – "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב 13) – נרפאה מרים מן הצרעת.

כאמור, המקרא אינו מספר על חייה האישיים – אך מדווח על פטירתה: מרים מתה בקדש ברנע ונקברה שם (במדבר כ 1). בספרי תרי עשר נזכרת מרים לצד משה ואהרן כאחת משלושת המנהיגים שהוציאו את בני ישראל ממצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" ( מיכה ו 4).

גם במדרשי חז"ל נזכרת מרים, לא רק כאחות משה או אחות אהרן – אלא כמנהיגה בזכות עצמה, כאחראית לאחת משלוש המתנות הטובות שקיבלו בני ישראל במדבר – באר מים. לפי מדרשי אגדה הייתה זו באר פלאית שליוותה את ישראל במדבר ונתקיימה בזכות מרים – עד מותה.⁸