משה די לאון

משה בן שם טוב די ליאון (1240 – 1305) נולד בשנת 1240 (בערך) בעיר ליאון שבספרד – ומכאן שמו. על משפחתו ועל ילדותו אין בידינו מידע. ידוע כי כבר בגיל צעיר גילה עניין בפילוסופיה, ובהיותו בן 24 קרא את ספרו הפילוסופי של רמב"ם – מורה הנבוכים.

משה די לאון למד אצל מקובלים יהודים באזור מגוריו (קסטיליה), ובהם ר' טודרוס אבולעפיה ור' יוסף ג'יקטילה. משערים כי בשנים 1270 – 1286 עסק די ליאון בכתיבת חלקו העיקרי של ספר הזוהר (בארמית), ובו הציג את הספר לא כפרי עטו – אלא כספרו של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא, די ליאון, רק העתיקו.¹

הוא גם כתב בעברית ופרסם תחת שמו ספרים העוסקים בספר הזוהר ומפרשים אותו, ובהם "אור זרוע" ו"הנפש החכמה". משה די ליאון כתב (בעברית) ספר בשם "צוואת ר' אליעזר הגדול", שאף אותו – כמו את ספר הזוהר – הציג כחיבור שנכתב בתקופת המשנה והתלמוד, בידי ר' אליעזר בן הורקנוס.² את חמש עשרה השנים אחרונות לחייו הקדיש משה די לאון להפצת ספר הזוהר. הוא נפטר בשנת 1305 בעיר ארוולו שבספרד, ושם גם נקבר.