נחום סוקולוב

נחום סוקולוב (1859 – 1936) היה סופר, עיתונאי ומנהיג ציוני. סוקולוב נולד בפולין בשנת תרי"ט – 1859, בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי, ואחר כך רכש השכלה כללית רחבה ושלט בכמה שפות ובהן פולנית, יידיש, עברית, אנגלית וצרפתית. בגיל 17 התחתן עם רגינה לבית סגל, ואחרי נישואיו עבר לוורשה, שם עסק בכתיבה עיתונאית. בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19 התמנה סוקולוב לעורכו של העיתון העברי הראשון בפולין, "הצפירה", והפך אותו לעיתון יומי.

בגיל 23 פרסם את ספרו הראשון, "שנאת עולם לעם עולם",¹ ובו ביקש להסביר את הגורמים והסיבות לאנטישמיות, שראשיתה, לפי תפיסתו, כבר בימי אברהם אבינו. סוקולוב הגיע למסקנה כי קִדְמָה תרבותית אינה ערובה נגד אנטישמיות, שכן "שנאת ישראל ואהבת החופש והדעת יכולות להתקיים ביחד", ומכאן מסקנתו כי "שנאת עולם לעם עולם" תמשיך להתקיים עד אחרית הימים.² כעבור זמן כתב סוקולוב עוד ספר על האנטישמיות – "לכו נא וניווכחה".³

נחום סוקולוב השתתף בקונגרס הציוני הראשון (תרנ"ז – 1897), שם פגש את בנימין זאב הרצל והיה לתומך נלהב של הציונות המדינית. נחום סוקולוב גייס את "הצפירה" לתמיכה בהרצל ובפעילותו, והיה המתרגם הראשון של ספרו של הרצל – "אלט-נוי לנד" (ארץ ישנה-חדשה), שנקרא בתרגום העברי – "תל אביב". במשך ארבע שנים החליף את ד"ר חיים ויצמן כנשיא ההסתדרות הציונית, ולאחר מכן המשיך לכהן לצדו של ויצמן כנשיא הכבוד שלה. יחד עם ויצמן פעל סוקולב להשגת הצהרת בלפור: ויצמן פעל בבריטניה, ואילו סוקולוב – בצרפת, שם נפגש עם חברי הממשלה ואף קיבל מכתב תמיכה אוהד משר החוץ הצרפתי.⁴
נוסף על פעילותו הציונית והמדינית, ולצד עיסוקו העיתונאי, כתב סוקולוב ספרים רבים במגוון נושאים, ובהם ספר ללימוד אנגלית לדוברי יידיש (תרמ"א – 1881), ספר בגיאוגרפיה פיזית (מצוקי ארץ, 1886) וספר העוסק בתולדות הציונות בשנים 1600 – 1918, המציג את זיקת עם ישראל לארץ ישראל במשך מאות שנים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (תרע"ד – 1914) עבר ללונדון, ושם גם נפטר בשנת תרצ"ו – 1936. בשנת תשט"ז – 1956 העלתה ממשלת ישראל את עצמותיו ואת עצמות אשתו רגינה לקבורה בהר הרצל בירושלים. בנו, פלוריאן סוקולוב, פרסם ביוגרפיה מקיפה על אביו – "אבי, נחום סוקולוב".⁵