נחמה ליבוביץ

פרופ' נחמה ליבוביץ (1905 -1997) הייתה פרשנית מקרא, "מורה לתנ"ך" (כהגדרתה) ומחנכת, כלת פרס ישראל לחינוך (תשט"ז – 1956). היא נולדה בריגה והייתה צעירה בשנתיים מאחיה, פרופ' ישעיהו לייבוביץ. אביה היה סוחר עשיר, איש משכיל וציוני, שדיבר עם ילדיו עברית, וכעדותה של נחמה "עוד לפני לכתי לבית הספר הכללי היה הדיבור העברי שגור בפי".¹

בשנת 1919 היגרה המשפחה לברלין, ושם סיימה נחמה ליבוביץ את בית הספר התיכון ופנתה ללימודים גבוהים באוניברסיטאות ברלין, היידלברג ומרבורג, שבהן למדה פילולגיה וספרות ומדע המקרא וחינוך. במקביל ללימודיה לימדה בבתי ספר יהודיים ויזמה את החידוש של הוראת עברית בעברית. בשנת תר"ץ – 1930 קיבלה תואר דוקטור ועלתה ארצה עם בעלה.²

כאן התמסרה כולה לעבודת ההוראה בבית המדרש למורות "מזרחי" – תחילה בכמה תחומים ולאחר מכן התרכזה בשניים בלבד – הוראת תנ"ך והוראת מתודיקה למורים. בכך הייתה נחמה ליבוביץ פורצת דרך בהוראת תנ"ך לנערות דתיות – שנים רבות לפני שלימוד תורה לנשים היה תופעה מקובלת בחברה הדתית.

בשנת תרצ"ח – 1938 החלה לעסוק בהוראת תנ"ך למבוגרים, והתנסות זו הביאה אותה ליצירת מסגרת חדשה וייחודית של הוראת התורה ומפרשיה בהוראה מרחוק – באמצעות "גיליונות לעיון בפרשת השבוע" (תש"ב – 1942). הגיליונות הציעו ללומד התמודדות אישית עם הכתוב וכללו שאלות להעמקה בכתוב ובפרשניו, "מחז"ל עד קאסוטו".

ליבוביץ התמידה בהפעלת המסגרת במשך 16 שנה, ומספר הלומדים, שמנה בתחילה שישים "מנויים", הלך והתרחב לאלפי לומדים ומנויים בעיר ובכפר, בארץ ובחו"ל. החומר הרב שהצטבר במהלך השנים יצא לאור בחמישה ספרים – ספר עיונים לכל אחד מחמשת חומשי התורה החל בשנת תשכ"א.³ ספר העיונים האחרון לחומש במדבר ראה אור בשנת תשנ"ו – 1996, שנה לפני פטירתה.
החל בשנת תשי"ז (1957) ועד ליציאת לגמלאות לימדה פרופ' נחמה ליבוביץ באוניברסיטת תל אביב.

לצד עבודתה האקדמית שימשה נחמה ליבוביץ כפרשנית תנ"ך בשידורי "קול ישראל" והרבתה להרצות במסגרות עממיות וציבוריות כדי להפיץ את אהבת התנ"ך וידיעתו בקרב הקהל הרחב. במהלך השנים זכתה נחמה ליבוביץ לפרסים רבים, ובהם פרס ישראל לחינוך (תשט"ז – 1956) , פרס ביאליק לספרות ולחכמת ישראל (תשמ"ג – 1983) ופרס על שם שמואל רוטברג "על הצלחה ללא תקדים בהפצת לימוד התורה, בשיפורו ובחיבובו על המוני ישראל (תשמ"ו – 1988).
נחמה ליבוביץ הגיעה לשיבה טובה ונפטרה בחודש ניסן תשנ"ז – 1997 בגיל 92. בפעילותה רבת השנים הצטרפה "אל שורת הנשים הגדולות והחכמות" בתולדות ישראל. היא פעלה רבות לקידומן של בנות ונשים בלימוד תורה והשכילה להקים "חיל נשים לומדות ומלמדות". נחמה ליבוביץ הייתה כל ימיה אישה ענווה וצנועה, שחיה בפשטות סגפנית, ביקשה את האמת – ואת אמת התורה, וראתה זכות גדולה בתפקידה כמורה.⁴