ספרי מצוות
סוגה של ספרים שמונים את המצוות ומחלקים אותן לפי קבוצות.
ספרי המצוות הם ספרים שנכתבו בימי הביניים ובהם פירוט של תרי"ג מצוות התורה – מצוות עֲשֵׂה ומצוות לא תעשה. המסורת שקבעה את מספרן המדויק של המצוות – תרי"ג (613) – נזכרת לראשונה בתלמוד הבבלי:
"שש מאות ושלוש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלוש מאות ושישים וחמש לאווין (=מצוות לא תעשה) כמניין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה [מצוות] עֲשֵׂה כנגד איבריו של אדם."1
מספרן של המצוות אינו נזכר במקרא או במקורות מימי הבית השני ואף לא במקורות תנאיים כגון המשנה או התוספתא. אך גם התלמוד הבבלי מציין רק את מספרן של המצוות – עם חלוקה מספרית למצוות עֲשֵׂה ולא תעשה2 – ואינו מפרט מהן מצוות אלו. את המידע החסר – פירוט 613 המצוות (365 מצוות לא תעשה ו-245 מצוות עשה) ביקשו להשלים מחברי ספרי המצוות, שאף הוסיפו הסברים ולעתים גם נימוקים לרשימת המצוות.
ניסיונות ראשונים להגדיר את תרי"ג המצוות נעשו עוד בימי הגאונים במסגרת "פיוטי אזהרות" (לחג השבועות), שהיו מבוססים על פירוט המצוות (או על מקצתן), לעתים תוך חלוקה בין מצוות עשה למצוות לא תעשה. שני "פיוטי אזהרות" מופיעים כבר בסידורו של רס"ג (המאה ה-10),3 שכתב גם ספר מצוות (שנמצא בכתבי יד), ובו תרי"ג המצוות שבתורה – ללא פירוט הלכותיהן במקורות חז"ל.
את ספר המצוות הראשון שהגיע לידינו – ואשר נקרא בשם זה – כתב רמב"ם (המאה ה-12) כהקדמה וכספר עזר ליצירתו ההלכתית הגדולה משנה תורה. וזאת במטרה "לִמְנוֹת תחילה בהקדמת הספר מניין כל המצוות, עשה ולא תעשה, כדי שתכלול חלוקת הספר [משנה תורה] את דיני כל המצוות בלי יוצא מן הכלל". לספר הוסיף רמב"ם מבוא נרחב, ובו הציג 14 עקרונות, "שורשים", שבהם השתמש להגדרתן של תרי"ג מצוות, כגון: העיקרון שכל מצווה שהיא מדברי חכמים (מדרבנן) ולא מן התורה "לא ימנה בכלל תרי"ג מצוות".4
עיקרון אחר – "שאין ראוי למנות מצוות שאין נוהגות לדורות"5 – וכן העיקרון "שאין ראוי למנות חלקי המצווות חלק חלק בפני עצמו כשיהיה המקובץ מהם מצווה אחת".6 את תרי"ג המצוות ארגן רמב"ם לפי נושאים, תוך הפרדה בין מצוות עשה למצוות לא תעשה.
כ-100 שנה לאחר מכן כתב ככל הנראה ר' פנחס הלוי, שחי בפרובאנס שבצרפת (המאה ה-13), את "ספר החינוך". החידוש של "ספר החינוך" – הצגת תרי"ג המצוות לפי סדר הפרשיות בתורה, היינו: לפי סדר הופעתן של המצוות בחמישה חומשי תורה.7
בכל פרשה הציג המחבר תחילה את מצוות עשה, ולאחריהן – את מצוות לא תעשה. מחבר הספר הקפיד לציין ליד כל מצווה את הפסוק בפרשה שבו היא מופיעה והוסיף גם את הטעם למצווה וכן פרטים הקשורים למצווה – על פי ההלכה.8
ובאותה תקופה (המאה ה-13) כתב ר' משה מקוצי שבצרפת את "ספר מצוות גדול" (סמ"ג),9 ובו פירוט תרי"ג מצוות בשני חלקים – מצוות לא תעשה ומצוות עשה. בכל אחד משני החלקים מובאות תחילה המצוות, שאותן מגדיר המחבר כעיקריות – ואחריהן מצוות הנוגעות לנושאים שונים. אחד מחלקי ספר הזוהר – "הרועה הנאמן" (רעיא מהימנא) – מציג חלק מתרי"ג מצוות בתוספת פירושים והסברים על פעולתן של מצוות אלו בעולמות העליונים.
יש לציין כי ספרי המצוות ומנייני המצוות לסוגיהם לא מציגים מדרג של המצוות ולא קובעים סולם חשיבות למצוות. קריאת תרי"ג המצוות, כמו גם אמירת "פיוטי אזהרות" הכוללים את פירוט המצוות, היו לחלק מן המסורת של תיקון ליל שבועות נוסח עדות המזרח.