ספר הטורים

"ספר הטורים" הוא ספר ההלכה החשוב ביותר שנכתב בספרד הנוצרית במאה ה- 14 בידי ר' יעקב בן הרא"ש. בספר זה ארבעה חלקים – ארבעה טורים:

1. אוֹרַח חיים – העוסק בהלכות תפילה וברכות, שבת, מועדים וימי אבל וצום.
2. יוֹרֵה דעה – העוסק בדיני איסור והיתר, בדיני ריבית, בהלכות עבודה זרה ואבלות.
3. אבן הָעֵזֶר – ובו הלכות, דינים ומנהגים הקשורים לענייני משפחה ואישות.
4. חושן משפט – דיני ממונות ועניינים אחרים שבין אדם לחברו.

חלוקה זו לארבעה "טורים" – וכן שמותיהם – שימשו את ר' יוסף קארו בכתיבת הספר שולחן ערוך. ספר הטורים הפך לספר יסוד בהלכה גם בשל אופן סידורו וגם בשל "סגנונו הפשוט ותוכנו העשיר". הספר נחשב לפורץ דרך בתחום הקודיפיקציה של ההלכה, והוא מתבסס על התלמוד ועל פוסקים שקדמו לו – על פי שיטתו של רמב"ם בספר משנה תורה. ספר הטורים התקבל בכל המרכזים היהודיים בתפוצות וזכה לפירושים רבים. ספרו הגדול של ר' יוסף קארו – בית יוסף – הוא פירוש לספר הטורים.¹