פיקוח נפש
החובה לטפל באדם כדי להציל אותו מסכנה או ממוות, גם תוך כדי חילול השבת. העיקרון חל גם על הקהילה או העם במצבי חירום.
המושג "פיקוח נפש" מתכוון להשגחה וטיפול באדם הנמצא בסכנה כדי להציל את חייו. הקביעה ההלכתית כי פיקוח נפש דוחה שבת מלמדת כי כדי להציל אדם ממוות או מסכנה או על מנת לטפל באדם חולה מאוד מותר לחלל את השבת ולעשות את כל הנדרש כדי להציל חיים: "ואם היה דבר של סכנה אין כל דבר עומד בפני פקוח נפש" (תוספתא, מסכת שבת פרק ט הלכה כב).
הלכה זו מבוססת על הפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח 5). ומפסוק זה הסיקו חז"ל: "לא ניתנו מצוות לישראל אלא לחיות בהן, שנאמר: 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' – וחי בהן ולא שימות בהן" (תוספתא, מסכת שבת, פרק טו הלכה יז). מכאן החובה, ולא רק ההיתר, לחלל שבת כדי להציל חיים. ורמב"ם מדגיש: "ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה… שאין משפטי התורה … אלא רחמים וחסד ושלום בעולם" (משנה תורה, הלכות שבת, פרק שני הלכה ג).
ולפיכך אף התירו לחלל שבת גם במקרה של ספק, ובעת הצורך לעשות פעולות הכוללות חילול שבת כדי למנוע סכנת נפשות, לדוגמה – לכבות שריפה בשבת. הכלל ההלכתי של "פיקוח נפש דוחה שבת" נוגע לא רק לאדם היחיד. הוא חל גם על הקהילה או העם במקרי חירום, כגון מלחמה או אסון טבע. בהתאם לעיקרון של פיקוח נפש ניתנים כיום גם אישורים לעבודה בשבת במפעלים חיוניים (דוגמת בתי חולים).