קיבוץ גלויות

הרעיון של קיבוץ גלויות כרוך ברעיון הגלות, ושניהם נזכרים כבר בתורה: הגלות מתוארת בתורה כעונשו של עם ישראל אם יפר את הברית ולא יקיים את חובותיו הדתיות והמוסריות: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ… וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה" (דברים כח 36 – 37). ולצד עונש הגלות – התורה מציגה את השיבה מן הגלות ואת קיבוץ הגלויות לארץ כנחמה וכתקווה להיפוך המצב: אם ישוב עם ישראל אל אלוהיו – כי אז "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ… אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" (דברים ל 2 – 4).
הגליית עשרת השבטים וממלכת ישראל בידי אשור הייתה הגלות הראשונה של עם ישראל, ולאחריה באה גלות בבל של ממלכת יהודה.¹ במציאות קשה זו הציגו נביאי ישראל את הנחמה לעתיד לבוא – את קיבוץ הגלויות: ה', "מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נו 8),יקבץ "אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם" ויחזיר את הגולים לארץ המובטחת "וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב" (יחזקאל כח 25).

בחזון קיבוץ הגלויות של הנביאים יתאחדו שוב שבטי הצפון (ממלכת ישראל) ושבטי הדרום (ממלכת יהודה) ויהיו לעם אחד, "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ; וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד" (יחזקאל לז 22). חזון דומה של קיבוץ גלויות מציג הנביא הושע: "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ" (הושע ב 2).
בשיבת ציון חזרו לארץ מקצת גולי בבל – אך לא גולי אשור, ולמרות משמעותו ההיסטורית המכריעה של האירוע – לא התגשם החזון של קיבוץ גלויות. המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני, ולאחר מכן כישלון מרד בר כוכבא, הביאו לירידה גדולה מן הארץ ולהפצתם של היהודים ברחבי האימפריה הרומית.

זאת ועוד: כישלון מרד בר כוכבא היה כישלונו של רעיון הגאולה הארצית כחלק מתהליך היסטורי, "ויתור גמור על היסודות הריאליים שבמעשה הגאולה," ושיבוץ רעיון הגאולה – ובכלל זה קיבוץ הגלויות – בתהליכים על טבעיים.²

התקווה לקיבוץ גלויות במחשבת חז"ל הייתה לחלק בלתי נפרד מן האמונה בביאת המשיח. שיבתם של עשרת השבטים תתרחש, לפי דעה אחת – בימות המשיח,³ ולפי דעות אחרות – ספק אם תתרחש: רבי עקיבא סבר כי "עשרת השבטים אינם עתידים לחזור", אך לדעת רבי אליעזר – הם יחזרו לעתיד לבוא, בהיבקע אור הגאולה.⁴ ורבי יוחנן השווה את קיבוץ הגלויות בימות המשיח לבריאת השמים והארץ: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ".⁵ גם לפי תפיסת רמב"ם, קיבוץ גלויות יהיה בימות המשיח: "המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה… ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל."⁶
הכמיהה לקיבוץ גלויות נזכרת גם בתפילות היומיות. תפילת עמידה, הנאמרת שלוש פעמים ביום, כוללת את הבקשה: "תְּקַע בְּשׁופָר גָּדול לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּותֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ לארצנו." ונראה שאין בקשה זו מוסבת על הגאולה לאחרית הימים, אלא נוגעת למציאות ההיסטורית ולשאיפה "להסיר מעלינו את חרפת הפיזור והשעבוד".⁷ גם הברכה הנאמרת לפני קריאת שמע בתפילת הבוקר (תפילת שחרית) מביעה בקשה לקיבוץ גלויות: "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו."
רעיון קיבוץ הגלויות היה לאחת מאבני היסוד של מגילת העצמאות, ובה נקבע כי "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות". יש הרואים בשיבת היהודים לארץ ישראל – מאז העלייה הראשונה ועד ימינו אלה במדינת ישראל – הגשמה הדרגתית (וחלקית בשלב זה) של חזון קיבוץ גלויות. שאיפת הדורות לקיבוץ גלויות ולשיבת כל העם למולדתו באה לידי ביטוי גם בתפילה לשלום המדינה: "ואת אחינו כל בית ישראל פקוד נא בכל ארצות פזוריהם, ותוליכם מהרה קוממיות לציון עירך ולירושלים משכן שמך, ככתוב בתורת משה עבדך: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ…"