רחל המשוררת (בלובשטיין)

רחל בלובשטין (סלע) – היא רחל המשוררת (1890 – 1931) – נחשבת "הפופולרית והמשפיעה שבקרב המשוררות".¹ היא נולדה ברוסיה וגדלה בבית יהודי מסורתי, למדה בגימנסיה רוסית ונחשבה לתלמידה מחוננת, בעלת כישרון לציור וכתיבה. בשנת תרס"ט – 1909 עלתה לארץ יחד עם אחותה שושנה, והשתיים התיישבו במושבה רחובות, שם עבדה בחקלאות והחלה ללמוד עברית.

היא "למדה עברית מהתנ"ך, מעבודת האדמה, מהנוף הארץ-ישראלי ומכל אביב החיים של הימים ההם בארץ" (רחל  כצנלסון-שזר, על אדמת העברית, הוצאת עם עובד, תשכ"ו – 1966, עמ' 130), ואף "השקיעה עצמה בספר התנ"ך… שהיה לה למקור השראה".² רחל הצטרפה לחוות לימוד חקלאית לנערות – חוות כנרת – ושם פגשה את ברל כצנלסון ואת א"ד גורדון.³ נראה כי שתי שנותיה בחוות כנרת היו התקופה היפה בחייה, ולאחריהן יצאה ללמוד חקלאות בצרפת.⁴

בשנת תרע"ט – 1919 חזרה רחל ארצה והצטרפה לקבוצת דגניה. מחלת השחפת אילצה אותה לעקור מדגניה והיא עברה להתגורר בירושלים, בצפת ובתל אביב – שם נפטרה, חולה ובודדה "בבדידות חיה פצועה",⁵ והיא בת 41 (תרצ"א – 1931). רחל המשוררת (בלובשטין) נקברה בבית העלמין לחוף הכנרת, כבקשתה: "תִתְנִינִי, כִּנֶרֶת, / לנוח בְּבֵית קִבְרוֹתַיִךְ."
כבר בגיל 15 החלה לכתוב שירים (ברוסית), אך רק לאחר עלותה ארצה עברה לכתוב שירה בעברית – תחילה שירים בודדים ואחר כך שירים רבים ובקביעות, מדי שבוע, בגיליונות שבת וחג של העיתון "דבר".⁶

שני קובצי שירתה הראשונים התפרסמו עוד בחייה, והיא העניקה להם שמות מקראיים: "ספיח", ו"מנגד" – שבעמודו הראשון ציטטה את הפסוק: "מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ" (דברים לב 52). וכך עשו גם ידידיה, שהעניקו לקובץ שיריה השלישי, שיצא לאור לאחר מותה, את השם המקראי "נְבוֹ". שמותיהם של שני הקבצים האחרונים קשורים לדמותו של משה רבנו, שראה את הארץ מהר נבו, אך לא זכה להיכנס לארץ המובטחת. ואלה נזכרים באחד משיריה וחרותים על מצבתה: "פְּרֹשׂ כַּפַּיִים, רְאֵה מִנֶגֶד. שָׁמָה – אֵין בָּא. / אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ / עַל אֶרֶץ רַבָּה."⁷

שירתה העברית של רחל ספוגה בנופי הארץ – בעיקר בנופי הגליל והכנרת, ובה מהדהדים לשון המקרא, סיפורי המקרא ודמויותיו. המשוררת רחל "אהבה את התנ"ך, היא חייתה את התנ"ך",⁸ חשה קרבת נפש ליונתן בן שאול והזדהתה עם גורלו, שנאלץ, כמוה, "בִּמְחִיר הַחַיִים לְשַׁלֵם / אֶת מְעַט הַדְבַשׁ הַטָעוּם."⁹ וכמו חוני המעגל – גם היא חשה בכובד הנטל "שֶׁל מְרִי בְּדִידוּתוֹ."¹⁰ חדרה הקטן בעליית גג בתל אביב היה לה "כַּעֲלִיַת הַקִיר שֶׁל אֵלִיָהוּ",¹¹ ומיכל בת שאול הייתה לה "אָחוֹת רְחוֹקָה", בודדה כמוה, שלא זכתה לממש את אהבתה.

קשר הדורות בינה ובין הדמויות המקראיות קיבל ביטוי מיוחד בשירה "רחל", שהרי "הֵן דָמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם, / הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן – / רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן, / רָחֵל – אֵם הָאֵם". כמו רחל אמנו עסקה גם המשוררת בעבודת האדמה והצאן, וכמוה ידעה אכזבות קשות בחייה האישיים.¹² חודשים אחדים לפני מותה כתבה: "תְנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיוֹב" , וביקשה מאיוב: "…לַמְדֵנוּ גַם אָנוּ / לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטוֹב/ בִּבְרָכָה לָאֵל שֶׁהִכָּנוּ."¹³
לצד כתיבת שירים עסקה גם בתרגום מיצירות המופת של השירה הרוסית שאהבה. שיריה וכל כתביה, ובכלל זה תרגומים ומסות שכתבה, ראו אור בספר "שירת רחל". במשך השנים הולחנו רבים משיריה והיו לחלק מן התרבות הישראלית בימינו.¹⁴

"מנגינות רבות חוברו לשיריה של רחל – אבל בלתי תלויה בהן היא המוסיקה, שהקורא שומע בעצמו עם הקריאה בשיריה", שכל אחד מהם "הוא גם סיפור, כמו שאישה יודעת לספר אותו" (רחל כצנלסון-שזר, על אדמת העברית, עמ' 130).

שירת רחל ותרגומים פרי עטה – באתר פרויקט בן יהודה.