רחמים

מידת הרחמים היא אחת מי"ג (שלוש עשרה) המידות של האל הנזכרות בתורה – "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" (שמות לד 6).¹ ה' מתייחס ברחמים לכלל הנבראים – "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה 9), ורחמיו על בני האדם הם "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים", שהרי הוא מכיר את טיבם ואופיים של בני האדם, ויודע "כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהלים קג 13 – 14).
האל הרחום סבלני כלפי בני האדם ואינו ממהר להענישם, וברחמיו מגלה אורך רוח – "אֶרֶךְ אַפַּיִם" (שמות לד 6). ולפיכך כל חוטא החוזר בתשובה פונה ומבקש: "כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי" (תהלים נא 3). בדברי הנביאים נזכרים רחמי ה' על עמו בעבר, גם לאחר חטא עגל הזהב, כנימוק לבקשת רחמים בכל עת: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ … יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ…" (מיכה ז 18-19).² מבני העם תבעו הנביאים התנהגות מוסרית וחומלת – "וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (זכריה ז 9).

לפי תפיסת חז"ל, מידת הרחמים של ה' אמורה לשמש דגם לחיקוי לבני האדם: "מה הוא רחום וחנון – אף אתה רחום וחנון",³ ולפיכך – "כל המרחם על הבריות – מרחמין עליו מן השמים".⁴ ועוד: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר (=לרחמים)- הוא נענה תחילה."⁵
מאחר שה' מרחם על כל ברואיו, גם בני האדם חייבים לגלות רחמים כלפי כל הנבראים, ובהם בעלי החיים, ומכאן הציוויים והאיסורים הקשורים לצער בעלי חיים. מידת הרחמים במדרשי חז"ל היא סימן היכר לצאצאיו של אברהם אבינו⁶ – והיא גם אחד מאפיוניו של הצדיק, ההופך את מידת הדין למידת הרחמים.
מידת הרחמים של האל היא היפוכה של מידת הדין, ושתיהן מתקיימות זו לצד זו ומשלימות זו את זו. לפי מסורת חז"ל, ברא ה' את העולם בשילוב מידת הדין ומידת הרחמים, כדי שהעולם לא יחטא יותר מדי – ויוכל להמשיך ולהתקיים.⁷ אלוהים מתואר כשופט היושב על כיסא הדין ושופט את העולם לפי חומרת הדין, אך כאשר העולם חייב בכליה – קם האל מכיסא הדין ומתיישב על כיסא הרחמים.⁸ ומדרש אגדה מספר כי אלוהים עצמו מתפלל ומבקש "שיכבשו רחמי את כעסי… ואתנהג עם בני במידת הרחמים."⁹